רשימות מאי קטן – ביל ברייסון
מאנגלית:מרים שפס, מודן הוצאה לאור
רשימות מאי קטן הן בעצם רשימות קטנות מאי גדול Great
Briten ליתר דיוק. ברייסון הוא אמריקאי שחי 20 שנה באנגליה וכמחוות פרידה ממנה לטובת מולדתו הוא מחליט לטייל בה ולהציף אותנו בשפעת הגיגיו, מלאי חוש הומור, על כל נושא שבעולם ועל האנגלים וארצם בפרט. הוא מתכנן טיול בן שבעה שבועות ללא רכב, בכוונה להשתמש בתחבורה ציבורית, ונמנע מלהתעכב בערים
הגדולות. הערים הבריטיות לדעתו "דומות לחפיסת קלפים שעורבבה שוב ושוב, אותם קלפים, סדר שונה." כך הוא מטייל בפארקים, בטירות, במוזיאונים ומביא לנו סיפורים עסיסים ופיסות של היסטוריה בת מאות שנים, והרבה הרבה גאוגרפיה. ברייסון מצליח לעשות לנו "מסע עולמי" מעניין, מבלי לראות תמונות, וגם מבלי להזדקק לכאלה. די לנו בשטף כתיבתו כדי להימצא מרותקים למחוזות הזרים. מי שנוסע לאנגליה, לא בשביל לונדון, אלא כדי להרגיש את הארץ הזאת, זה הספר שהוא חייב לקרוא לפני הטיסה. ברייסון הוא אדם אופטימי ושמח מטבעו, שבעיניו יש לכל אחד מאיתנו שלוש סיבות טובות כדי להיות מאושר: ראשית: נולדנו. שנית: אנו חיים, שלישית: יש לנו מה לאכול. זאת אולי הסיבה שהוא לא מקטר גם כאשר הוא נתקע בעיר שכוחת אל, כשברד כבד מצליף עליו, וכשאדם ברכבת נטפל אליו ומשמיע באוזניו הגיגים על סוגי הרכבות והדרכים הקטנות להבחין בין הדגמים השונים שלהן. אחרי שנים של חיים באי אין ספק שהוא אוהב את המקום. בסוף הטיול הוא מודה: "כמה נפלא הוא המקום הזה – כמעט מטורף כמובן, אבל נערץ בכל פרט ולו הזעיר ביותר. אחרי הכול, איזו מדינה אחרת בעולם יכלה להמציא משחק כמו קריקט? למי עוד יש ממשל חוקתי אך בלי חוקה כתובה, ואיפה יש עוד מקום שבו לבתי-ספר פרטיים קוראים בתי-ספר ציבוריים, ובאיזה עוד מקום אף אחד לא חושב שזה לפחות קצת מוצר ששופטים יחבשו לראשם סמרטוטי רצפה קטנים?... ומי עוד היה יכול לתת לנו את ויליאם שקספיר, את פשטידות החזיר... את הפארק הגדול של וינדזור, את הקתדרלה של סולסברי, את אוטובוס הקומתיים ואת עוגיות החיטה הגדולות המצופות שוקולד? ואיפה עוד אמצא נוף כזה? בשום מקום, כמובן." כאן יש לך טעות ביל היקר, תבוא לישראל, תופתע לגלות איזה ספר מדהים, מוזר , מצחיק, נוגה תוכל לכתוב מטיול בן כמה ימים בחלקת האלוהים הקטנה שלנו.