ספרה זה של ג''ודי פיקו שיצא לאור בארה"ב ב 1998 עוסק במיגוון נושאים: אנשי הפרברים,
גיל ההתבגרות, אהבה, יחסי
הורים - ילדים,
התאבדויות בין מתבגרים
וגם מעט התעללות מינית בילדים.
הסיפור - המעניין - הוא על שני
ילדים כריס ואמילי - שחיו בשכנות והיו בלתי - נפרדים. המשפחות הם חברים קרובים שעודדו את הקשר המתפתח בין שני הילדים עד שיום אחד מעט לפני שכריס היה בן 18 הוא ירה (או שלא)- באמילי.
הסיפור מעניין ודרמטי כתוב בסדר אבל הסופרת ניסתה "לתפוס מרובה" ולעסוק בכל הנושאים, התוצאה -שטחית ולא מאפשרת הזדהות עם הדמויות: אישיות המשתתפים בדרמה סטיריאוטיפית: אב אחד הוא וטרינר - חם - יהודי אב שני הוא רופא עיניים - קר - תוצר של החברה הבוסטונית האריסטוקראטית. אם אחת היא עכברית, אפרורית, ספרנית ומתברר גם צדקנית. אם אחרת היא חמה וסוערת ומוכנה להקריב עצמה לטובת בנה. גם דמויות בני הזוג הצעירים שטוחות וקשה להבין מה גרם לנערה יפה, מבריקה, מקובלת, אמנית טובה לרצות להתאבד. חציו השני של הסיפור מוקדש למשפט גם הוא כתוב באופן פשטני וסטיריאוטיפי.
באופן כללי זה לא ספר רע וגם לא ספר טוב. אפשר לקרוא אותו ואף להנות מקריאה בו אבל הוא אינו משאיר את רישומו על הקורא ומתרכז בעלילה הגדושה מדי.
סקירות נוספות אודות ההסכם