החברה היהודית המוצגת ברומאן "סיפור פשוט" היא
חברה על סף משבר. שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הביאו עמם תמורות חברתיות, כלכליות ותרבותיות ברחבי אירופה ובעולם כולו. החברה היודית לא יכלה להישאר אדישה לתמורות אלו למרות העובדה, שהחברה היהודית במהותה הינה חברה סגורה. סגירות זו נבעה גם מן הצרכים הפיזיים, כלומר, יהודים בחלק מן המקומות נאלצו להתגורר בגטאות ובחלק מן המקומות העדיפו מסיבות שונות, בעיקרן דתיות לגור בשכונות ורובעים משלהם.
העיר שבוש הינה עיר דמיונית, אך חוקרי עגנון מזהים עיר זו כאחת מן הערים בגליציה, בה התגוררו יהודים רבים. כיון שהאיזור היה
תחת שלטון המונרכיה האוסטרו-הונגרית, תחת שלטונו של הקיסר פרנץ-יוזף, שהיה ידיד היהודים, היהודים הרגישו ביטחון פיזי. בתקופה זו, באיזורי תחת שלטון המונרכיה היו מעט מאד התנכלויות ליהודים, בניגוד למה שקרה באיזורים תחת שלטון רוסי, על כן רוב עניינם של היהודים היה בביטחון הרוחני והתרבותי. בתי מדרש שגשגו, מוסדות השכלה ותרבות יהודיים נפתחו בכל ישוב. אולם,מכיון בלתי צפוי החלו לנשוב
רוחות חדשות, רוחות הציונות. התנועה הציונית לא התקבלה באהדה רבה על ידי אזרחי המונרכיה. הם לא הבינו מדוע עליהם לעזוב את ביתם ולעלות לציון, בשעה שחייהם משגשגים. גם ברומאן "סיפור פשוט" המועדון הציוני הוא מועדון חברתי ולא אידאולוגי. הציונים נתפסו כצעירים תמוהים, שבלא תכלית ראויה לחייהם, נתפסים לרעיונות הבל. זה היה בעיקר "תחביב" של בני עשירים, שלא נצרכו לדאוג לפרנסתם, ועל כן יכלו להשתעשע בציונות.
גם רוחות אחרות החלו לנשוב בשבוש. הסוציאליסטים, שדרשו זכויות למשרתים, וגם הם נראו חריגים ויוצאו דופן. ישנה כאן אירוניה רבה בכך, שהיהדות ידועה כדת, שאינה מקפחת את הזכויות הסוציאליות של משרתים ועבדים- ראה שנת שמיטה- והנה בשבוש העשירה והשבעה, ישנה התנגדות לחוקים אלו.
גם בנושא ההשכלה נראו בקיעים. צעירים רבים עזבו את בית המדרש והלכו ללמוד מקצועות חופשיים. בכך הם התרחקו ממסורת אבותיהם, לא רק בתחום הדת אלא המסורת המשפחתית. בחור שלמד במוסד להשכלה גבוהה, לא יחזור לעיירה כדי לרשת את המכולת או הסנדלריה של אבותיו.
תמורות חברתיות אלו משפיעות בזרמים תת-קרקעיים על
ההתרחשות העלילתית ברומאן. הדמויות, לכאורה, עסוקות בענייניהן האישיים, אולם הקורא חד העין יוכל לראות את ההשפעה של התקופה ועל מעשיהן ומחשבותיהן. שבוש לא תוכל לעצום עיניים ולהתעלם מן העולם. היו מן היהודים, שעזבו את ביתם והיגרו לאמריקה, ויהודים אלו גם כן הביאו את הבשורות החברתיות החדשות. היום, במרחק של כ-100 שנה מן ההתרחשות העלילתית, אנו יכולים לבכות את העיירה הגליצאית, שהושמדה על ידי הקלגסים הנאצים, ולקוות,שהיו גם ניצולים, אלו שהציונות דברה לליבם, והם עזבו את הספינה הטובעת בזמן.
סקירות נוספות אודות החברה היהודית על סף משבר ב"סיפור פשוט" מאת עגנון