אנחנו חיים במצב העולה ויורד, לפעמים קרוב יותר אל תודעת
עצמנו ופעמים קרוב יותר אל השינה. הוויה היא דבר נפרד לחלוטין. אנחנו יכולים לעשות את כל המאמצים האפשריים ברמתנו הנוכחית, ואף על פי כן אנו חשים כי ניתן להפיק הרבה יותר מן הידע שברשותנו, אלה שהווייתנו איננה ברמה הנאותה. על כן הכרחי הדבר לעבוד על ההוויה, לעשותה חזקה יותר, מוגדרת יותר. או אז, ממש מאותן מלים יהיה בכוחנו להפיק ידע רב יותר. בכל
רגע שאתה מבין דבר מה,הבנתך היא צירוף הידע שברשותך והוויתך. הבנה היא פרי ההתנסות, התנסות מסוימת בהוויה והתנסות מסוימת בידע. כוחות, אנרגיות, סוגי פעילות שונים תלויים כולם ברמת ההוויה. בשל רמת הווייתנו אין בידנו לדעת יותר.יחד עם זאת השינוי הזעיר ביותר ברמת ההוויה פותח בפנינו אפשרויות חדשות של ידיעה ושל עשייה. כל כוחותינו נקבעים על פי רמת הווייתנו. הבדל אמיתי בהוויה הוא הבדל ברמות התודעה. מצוות שילוח האם מן הקן,עיקרה התכוונות וריכוז אינטנסיבי במצווה, הריטואל הפיזי דורש עוצמה רגשית מיוחדת עד כדי העתקת
התודעה הסביבתית ממקומה המרכזי אל
מקום נידח, מקום בו חושיו הרגילים מתקבעים. אותו רגע יוצר חריץ רגשי פנימי יוצא דופן המאפשר התעוררות שכבות נפש חבויות מתחת לגבול ההכרה אל תודעת-על. תודעת על זו נערמת סביב האישיות, בעוד החושים עדיין מקובעים, בחלוף הרגע החושים חוזרים למקום זר במקצת, האישיות החדשה היא פרי תחושות מעורבות כתוצאה מהתערות בתודעת העל. בחיים אפילו עם הכוונות הטובות היותר, לא קיימות אלה שגיאות אוויליות. בני-אדם הם רובוטים הם אינם בנויים להבין זה את זה. בהשקפות ובדעות המקובלות לגבי הדברים אין כל תועלת, הן אינם מוליכות לשום מקום. יש לחשוב בדרך אחרת ופירוש הדבר הוא לראות דברים שאין אנו רואים כעת, ולא לראות דברים שאותם דווקא כן נראה עכשיו. ועניין אחרון זה הוא אולי הקשה ביותר, משום שאנו מורגלים לראות דברים מסוימים זה קורבן גדול לא לראות את הדברים שאותם אנו מורגלים לראות. אנחנו רגילים לחשוב שאנו חיים בעולם נוח פחות או יותר. בוודאי שיש בעולם דברים בלתי נעימים, כמו מלחמות וגזענות אבל בכללו של דבר, אנחנו מאמינים כי זהו עולם נוח שמגמתו טובה. קשה עד מאוד להיפטר מן הרעיון של עולם שכוונותיו טובות. ואחר כך עלינו להבין כי אין אנו רואים כלל את הדברים עצמם. אנו רואים השתקפויות דברים,כך הדברים מאבדים את ממשותם, אנו חייבים להיווכח, מה רבים המקרים שבהם אנו נשלטים ומונחים לא על ידי הדברים עצמם, אלה על ידי הרעיונות, ההשקפות והתמונות שיש לנו לגבי הדברים. זהו הדבר המעניין. האדם הוא יצור בלתי שלם, לכן האדם צריך ללמוד את עצמו, ולשפר את עצמו. כפי שהננו, יש בידנו לעשות שימוש אך ורק בחלק קטן ביותר של כוחותינו, אבל לימוד עצמנו מביא להתפתחותם. בלימוד האדם את עצמו נפתח הלימוד למצבי התודעה. לאדם יש זכות להיות מודע
לעצמו אפילו כמות שהוא, בלי כל שינוי. תודעה אובייקטיבית מחייבת שינויים רבים באדם, אך תודעה של עצמו יכול הוא שתהיה לו עכשיו. אף על פי כן, זו איננה ברשותו אף שסבור הוא כי היא קניינו. איך נולדה אשליה זו? מדוע מייחס לעצמו אדם תודעה של עצמו? הוא מייחס אותה לעצמו, משום שהיא היא מצבו הראוי. אם אינו מודע לעצמו, הוא חי מתחת לרמתו הראויה ואינו עושה שימוש אלה בעשירית מכוחותיו. אולם כל עוד יוסיף אדם לייחס לעצמו את מה שאינו אלה בגדר אפשרות בשבילו, לא יעבוד למען השגת מצב התודעה הזה. דברים פרשת כי תצא פרק כב פסוק ו: "כי יקרא קן-צפור לפניך בדרך בכל עץ או על -הארץ אפרוחים או ביצים והאם רבצת על- האפרוחים או על-הביצים לא- תיקח האם על הבנים: שלח תשלח את-האם ואת-הבנים תקח-לך למען ייטב לך והארכת ימים:" כאשר אדם הולך בדרך: סוג של התבודדות התנתקות מה מן כפילות-תודעתית, אותה כפילות-תודעתית המפריעה לנו להגיע לתודעת עצמנו הגבוה, כפילות-תודעתית היא עניין קשה מאוד לתיאור, הואיל ושום הגדרות אינן אפשריות כאן.כפי שהננו, לעולם אין אנו חופשיים מן הכפילות-התודעתית. אם נאמין כי איננו בכפילות עם דבר מה, הרי אנחנו בדיוק נגזרת של רעיון שאין אנו מבנים. אי אפשר לתאר כפילות-תודעתית במונחים הגיוניים. צריך למצוא רגע של כפילות-תודעתית, ללכוד אותו ואחר כך להשוותו לדברים אחרים. כפילות-תודעתית קיימת בכל מקום, בכל רגע של חיי היומיום. לכשתתחילו להסתכל בעצמכם, תהפוכנה אי אלו צורות של כפילות-תודעתית לבלתי אפשריות. אבל בתנאי החיים הרגילים כמעט הכול הוא כפילות-תודעתית. אנחנו לא מבחינים בה משום שאנו שרויים בתוכה. הדרך הטובה ביותר להבחין בה, היא לקבע סיטואציה מסוימת זאת היא כפילות-תודעתית.לאחר מכן גלו דברים המקבילים לתמונה, סיטואציה זו בתוך עצמכם. אך יש להבין כי כפילות-תודעתית מצויה שם בכל רגע ורגע, לא רק ברגעים יוצאים מן הכלל. כפילות-תודעתית היא מצב כמעט תמידי אצלנו. עליכם להיות מסוגלים לראות מצב זה בנפרד מעצמכם, להפרידו מעל עצמכם, ואת זה ניתן לעשות רק על ידי הניסיון להפוך למודעים יותר, הניסיון לזכור את עצמכם, להיות ערים לעצמכם. רק כאשר תהפכו להיות ערים יותר לעצמכם, יהיה בכוחכם להיאבק בגילויים כמו כפילות-תודעתית.
סקירות נוספות אודות קן הציפור