הסיפורים ריאליסטיים וזורמים, אם סופר טוב צריך להכיר את
נפש האדם, קארבר כאילו מצטנע ואומר אני באמת לא יודע כלום על מה שעובר להם בראש, אבל זה מה שהם
אמרו וככה הם עשו כשהם אמרו את זה, וזה
יוצא מרתק ואמין (הייתי מסתייגת ממקרים בהם המספרת היא אישה, שם זה קצת פחות אמין).
קארבר כותב על אנשים שורדים, ובעולם שהוא מתאר אין
מקום לחלומות, או ערכים, זאת אומרת שאין סיבה של ממש לבנות משפחה או לתכנן לטווח ארוך.
כל הגיבורים אתרע גורלם והוטלו למצבים קשים, או ניחתת עליהם צרה, והם לא משיגים תמיכה ראויה, המיקום של
הסיפורים הוא מוטל דרכים, תחנות רכבת או רכבת, מגורים ארעיים
אצל חבר, אירוח חד פעמי אצל ידיד. יוצא שבני
האדם בודדים, גם אם הם לכאורה חיים בזוג, וברור שרוב המשפחות מתפרקות .
פה ושם יש נחמה שהיא נפש האדם ויחסים לפנים משורת הדין הנרקמים בין אדם לחברו, אבל לאור מקום המפגש, ברור לנו שהיחסים לא ימשכו לנצח ולא יעמיקו.
כמו כן השיטה של קארבר לא לחפור בנבכי הנפש (מוזר לגבי אמריקאי) יחד עם הסיום שהוא בדרך כלל מרמז על המשך התנועה של גיבוריו משאירים מקום לתקוה.
סקירות נוספות אודות דבר קטן וטוב