אני מכיר ואוהב את היצירות של יהושע קנז
קראתי רבות מהן. אבל הפעם די התאכזבתי מספר הסיפורים החדש שלו.
זמן ההתרחשות
של הסיפורים הוא שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת
בישראל הצעירה.
הם עצמם שונים מאוד זה מזה יש טובים יותר ויש ממש לא...
(מה שאני מנסה לומר הוא שהרמה שלהם איננה שווה)
בדרך כלל הם נטועים בסביבה עירונית כלשהי, במושבה וותיקה
או בת"א שקנז מן הסתם מכיר היטב.
בחלקם יש פואנטה מפתיעה. לעיתים היא ממש לא סבירה על רקע מה שסופר לנו קודם
חלקם האחר נטול פואנטה לחלוטין אלא אם ניקח את כל הסיפור עצמו כפואנטה
ההרגשה הסופית שהרגשתי בסיום הקריאה היא של "לא בשר ולא חלב."
קנז כמובן יודע לכתוב אבל חלק מהדמויות נשמע לי פשוט לא אמין.
למשל בסיפור האחרון בקובץ מתוארת דמות של קצין משטרה ששולחים אותו
לחקירה בדירה מסויימת. איש המשטרה הזה חולה במחלת שינה נדירה
שבה בהתקף פתאומי הוא פתאום נופל ונרדם... (משהו בדומה לאפילפסיה)
אני שואל את עצמי האם קיימת במציאות משטרה כלשהי בעולם ולא רק בישראל
שהייתה מחזיקה אדם כזה ואף שולחת אותו לבצע משימות?...
בסיפורים אחרים יש דמויות שאינן מתוארות היטב. הקורא איננו מבין את המניעים שלהן
לפעול כפי שהם פועלות. גם ההסברים הניתנים בסופו של דבר אינם מספקים. לדוגמה
בסיפור שנושא את שם הקובץ בו מוזעק המספר שהוא אחד השכנים ע"י איש ועד הבית הזקן
בקשר לדייר אחר באחת הדירות שכביכול "קרה לו משהו"
אותו המספר שבכלל איננו מכיר את הדייר הזה נוסע במיוחד לבאר-שבע הרחוקה מהמרכז כדי לאתר
את בעל הדירה ולקבל ממנו פרטים... (מי שמכיר שכנים כאלה שיקום...)
יש גם המון דמויות משנה שיכולות דווקא מאוד לעניין, אבל המחבר איננו מפתח אותן,
והן צוללות חזרה לתהום שממנה הגיעו...
כשקראתי את הסיפורים היתה לי הרגשה שאלה פשוט התחלות של מה שאמור היה להיות
יצירות גדולות, רבות עמודים, שקנז לא ידע או לא רצה להמשיך אותם מסיבותיו שלו,
כך שהפכו בסופו של דבר לסיפורים קצרים...
ועם זאת ולמרות כל הנ"ל אני חייב לציין שהסיפורים קריאים ביותר וחלקם אף טובים למדי
כך שהתוצאה הסופית כאמור היא משהו באמצע...