"אן ראתה את השפתיים נעות בלי קול, יוצרת מילים. היא רצתה לשוחח עוד עם האנשים האלה, שהיו בחדר ההמתנה מאותו סוג שבו נמצאה היא. היא פחדה והם פחדו. היה להם את זה במשותף"
המצב אליו נקלעה
אן עקב הפגיעה בסקוטי, היה בבית החולים, לאחר מספר ימים שסקוטי לא מתעורר אן מרגישה פחד, היה לה אינטואיציה אימהית. היא הרגישה שזה לא בסדר שהוא לא מתעורר. היא הלכה לחפש את המעלית כדי לחזור הביתה ולהרגע מכל הלחץ ולפתע ראתה בחדר ההמתנה משפחה ששרויה באותו מצב שהיא נמצאת. אן וייס, אמו של סקוטי שנפגע על ידי מכונית, שואלת את המשפחה האפרו אמריקאית היכן המעלית אך בעצם חיפשה מישהו לדבר איתו, להוציא את כל כאבה, לשתף מישהו, חיפשה אדם שיקשיב לה.
היא ראתה במשפחה כמשפחה הזהה למצבה. המשפחה הכהת עור הכילה נערה בגיל ההתבגרות, אב, אם דאגנית וילד- נער, ששמו פראנקלין ובגללו הם נמצאים בבית החולים. סקוטי ופראנקלין שניהם נפגעו ושניהם תלויים ברופאים, המשפחות לא יכולות לעשות דבר, הם נמצאים במצב של חוסר אונים.
הדבר המשותף לכל האנשים בעולם ללא הבדל דת,מין גזע ומעמד הוא התגובה האנושית של כל בני האדם בעת צרה, מצוקה.
התגובה האנושית הזו היא הפחד והדאגה.
שתי המשפחות בסיפור, משפחת פראנקלין ומשפחת סקוטי שתיהן שרויות במצב רגיש בו ילדיהם תלויים ברפואה ובטכנולוגיה, המשפחות דואגות לילדים באותה רמה, שתיהן מפחדות שיקרה להם משהו, משפחדות מהנורא מכל. המוות.
סקירות נוספות אודות דבר קטן וטוב