הדמיון בין הרומן הזה והרומנים שפורסמו על ידי פאול אאסטאר לפני, נמצא בסיגנון הפוסט מודרני השולט. עדיין זה יצירה
מקורית אחרת ומרענן . הספר מביא לנו את
הסיפור של מר בלנק, איש ,מזדקן שחי בחדר שמכיל רק כמה אוביקטים : מיטה, שולחן,כסא,טלפון,כמה עיתונים ישנים ותמונות וזהו.
כאשר מר בלנק מתעורר בראשית הסיפור, הוא לא
יודע איך הוא הגיע לחדר, או מי הוא, או אם הוא איש חינם או לא. הוא לא זוכר את העבר שלו או. במשך היום שהוא מגלה כמה דברים שהוא מקווה יכולים להוביל אותו לתשובה לשאלות האלו. הוא מסתכל בצילומים שעל השולחן שלו וקורא את הניירות שגם מונחים על המיטה שלו,
כמה אנשים באים לבקר אותו במשך היום, ןמהם הוא משיג מידע בקשר אליו והמצב שהוא ב. אבל בסוף היום ( והסיפור ), שהוא נופל ישן, הוא עדיין לא יודע אם הוא אסיר, חולה, שניהם, או אולי משהו לחלוטין שונה...
,