אחרי החשיכה

נובלה יפנית זאת, מאת המחבר של "יער נורווגי" עטור התשבוחות, מתאר התרחשויות הקורות לאחר רדת החשיכה (כשם הספר) – בין השעה 23:56 לשעה 6:52, באיזוריה האפלים של עיר יפנית. מארי אסאי, סטודנטית לסינית בת 19, יושבת במסעדה ומנסה להתעמק בספר מרתק. היא פוגשת את טקאשאקי, המנגן טרומבון במועדון לילה הסמוך. אין מדובר בזר עבורה, כיוון שפגשה אותו דרך אחותה ואכן, טאקשאקי חש בנוח עימה, מפטפט ללא הפסק ומקסים את מארי לזמן קצר עד שהוא נאלץ לעזוב על מנת להגיע לחזרה עם להקתו.
זמן קצר לאחר מכן (כזכור, מדובר בלילה אחד), היא פוגשת את קארו, מתאבקת שמנהלת מוטל אהבים קטנטן המצוי בסמוך למסעדה בשם ''אלפאוויל'' (זהו עוד ביטוי לחלחול המערב ליפן, שכן אלפאוויל היא להקה מערבית שלהיטה העיקרי נקרא ''גדול ביפן''). לפתע מופיעה דואו דונגלי, זונה מהגרת לא חוקית מסין, שנפצעה על ידי אחד מלקוחותיה הלא מרוצים, אך היא איננה יכולה לספר על מצבה כיוון שהיא דוברת רק סינית. קארו מבקשת את עזרתה של מארי, שבעזרת הידע המוגבל שלה בשפה הסינית, תוכל אולי לדובב את הזונה הפצועה. עזרה זו משפיעה עליה באורח מוזר. היא מתחילה לחוש שדואו דונגלי, שנלקחה זה מכבר, לכודה בתוכה. 
בצידה האחר של העיר, מתרחשים דברים מוזרים לא פחות. ארי, אחותה של מארי, שרויה בתרדמת כבר מספר שבועות, כאשר לפתע הטלוויזיה שלצד מיטתה, שאינה מחוברת כלל לחשמל, נדלקת וממנה ניבטת דמותו של גבר. כאשר הגבר מביט על ארי הרדומה, בבואתה מופיעה לפתע על המסך. ארי מתעוררת ומגלה שהיא לכודה בתוך הטלוויזיה.
דמות אחרת הוא שיראקאווה, מהנדס שמשתעמם מכל מה שמתרחש בסביבתו – עבודתו, חייו ובני אנוש בכלל. למעשה, מחשבתו אינה שונה ממחשבה של פושע והיה זה הוא הלקוח שביקר ותקף את דואו דונגלי מוקדם יותר. בכל סבך ההתרחשויות הזה, מארי מצליחה לשוחח עם דונגלי על פחדיה הנסתרים.
פסיפס הדמויות הרב-מימדיות שמשרטט מורקמי, הופך את חווית הקריאה למהנה במיוחד. הספר מעלה סוגיות אקטואליות דוגמת הגירה בלתי חוקית, רפיסותו של האדם בעידן הקפיטליסטי ואובדן צלם האנוש תחת משטר העבודה מפרך. זוהי יפן הלילית, שמסופרת בגוף ראשון מנקודת מבטן של הדמויות, הרואות את המציאות בצורה מעט שונה.