סקירת ספר: משה פלדנקרייז, שכלול היכולת

משה פלדנקרייז, שכלול היכולת (Awareness through Movement)

הספר ראה אור בעברית לראשונה בסוף שנות השישים. באותה עת משה היה כבן 55. הוא כבר פרסם את תרגומו לעברית של ספרו של ברוק על האוטוסוגסטיה, שיטתו הסנסציונית של קואה, וגם חוברת מלווה בצילומים שכתב על שיטתו בקרב מגע, ועוד שני ספרי הדרכה בג''ודו, וספרו שנכתב באוריינטציה מדעית יותר גוף והתנהגות בוגרת ב- 1949. הוא כבר כתב, אם כי טרם פרסם, את הספר שנועד להביא את התאוריות שלו לקהל הרחב – העוצמה האישית, שראה אור רק ב-1985. בערך באותו זמן או התחיל לאמן את הדור הראשון של המטפלים העתידיים בשיטתו. נראה כאילו הוא חש שהזמן הבשיל לפיתוח שיטתו לא רק תחת ידיו שלו עצמו, שה"שיטה" הבשילה, כביכול, עד כדי כך שתוכל להתחיל בדרך עצמאית יותר ויותר של חיים עצמאיים. 12 השיעורים המובאים בספר זה נבחרו מכאלף שיעורים שהוא לימד במכון שלו בתל אביב. בקצרה, הספר הוא הצגה ראשונה של רעיונות אמצע-הדרך שלו לקהל הרחב. הספר נחל הצלחה רבה ועד מהרה ראה אור בצרפתית, בגרמנית, בשוודית, וכמובן, גם באנגלית.
באותה עת היה למשה כבר ניסיון רב מאוד הן בטיפולים פרטיים הן בהדרכת קבוצות. לפני שפרסם את תיאור המקרה המפורט הראשון שלו הוא המתין עוד כעשר שנים, ואז הוציא לאור את "מקרה נורה", שנועד להיות הראשון בסדרה, אך הפרויקט השלם לא יצא לפועל.
אמנם, סגנון הכתיבה של משה אינו "פופולרי" אף באחד מספריו. ייטב ביותר לקראו לאט, משפט-משפט. הוא מרמז (בדרך כלל בלי להגיד זאת מפורשות) על מחברים רבים ועל תאוריות רבות, מערבב אותם כרכיבי תבשיל בתפיסותיו על התנאים, הגישות והטכניקות המיועדות לחדש את כוח החיים של הצמיחה האישית לקראת בגרות.
בערך שליש מהספר מיוחד לדיון כללי. שני השליש האחרים הם 12 השיעורים. גם בהגשת השיעורים משה שוזר שיקולים תאורטיים. כיום ניתן להשיג ממקורות רבים מאות רבות של שיעורים בקלטות אודיו ווידאו ובתקליטורים. עם זאת, ההעמדה אלה לצד אלה של הנחיות לשיעורים וההסברים התאורטיים מאירה את ההסברים הללו באור מיוחד בטקסט שלפנינו.
באשר לתאוריה, היא מחולקת באלגנטיות לכותרות משנה, כך שהרעיונות מאורגנים באופן הנוח ביותר לקריאה, ככל שניתן לצפות מטקסט כזה, שהוא הצגה תמציתית של רעיונותיו של הוגה מקורי באופן בלתי רגיל, שהפרספקטיבה שלו רחבה במידה יוצאת מן הכלל.
דימוי עצמי הוא המושג הראשון הנדון. הפסיכיאטר הגרמני שילדר כתב בשנות העשרים, ואני מנחש שמשה הכיר את כתביו והתרשם מהם על הרישום של גופנו כפי שהוא נרשם מוח, הנחוץ לכל התפקודים הרצוניים של הגוף. הידעת, למשל, שאצל בני אדם מסוימים שאיבדו את תמונת כף היד במוחם מפאת פגיעה מוחית, איבדו בהדרגה את היכולת לספור (הממוקמת במקום אחר במוח)?
התעניינותו של משה ברישום תמונת הגוף במוח אינה מהפרספקטיבה של רישום סטטי אלא כדימוי דינמי, מה שהוא כינה שנים אחרי כן Acture במקום Posture (תבנית פעולה במקום תבנית יציבה). הדימוי העצמי הדינמי מהתפקודי אינו יכול להגשים את עצמו במלואו, תמיד נשארים דברים שטרם למדנו, משהו חדש לגלות. אבל מהם הדברים שנרצה ונוכל לעשות ומה לא? מה הגבולות המציאותיים של רצוננו החופשי? איפה המגבלות שמוטלות עלינו מכוח התורשה והחברה, כלומר החינוך? מה החלקים היחסיים של החינוך הנורמטיבי של החברה והחינוך העצמי האישי שלנו?
את התשובה נוכל למצוא רק בחינוך-עצמי מתמשך. ומתוך כך אנו מוצאים את עצמנו בעיצומו של הדיון באיזון בין האישי והחברתי; המחירים שהחברה גובה מאיתנו כתנאי לפיתוח תחושת הערך העצמי, והצעתו של משה לפתח תחושה של "ערך עצמי פנימי"; הבחירות של הדחפים שאותם אפשר לספק וכאלה שצריך לבלום, וכו''. מטרתו של משה היא למצוא שיטה אפקטיבית של שיפור עצמי מתמיד. הוא בוחן את הבעד והנגד של כמה שיטות אחרות לטיפול ולחינוך, ובהן את הפסיכולוגיה. הוא מדבר על "מצבי תודעה" שונים. הוא התלהב מהפוטנציאל של האוטוסוגסטיה וההיפנוזה. בשנותיו הצעירות הוא התעניין בהצלחותיו של קואה (שהטכניקה שלו משתקפת כיום בטכניקה של דה-סילבה); בשנותיו המאוחרות הוא טען שהוא עושה בתנועה מה שמילטון אריקסון עשה במילים.
משה מונה תשע סיבות לטובת השימוש בתנועה כאמצעי לשיפור עצמי וחינוך עצמי מחדש. אין ספק שהוא קיבל השראה מהתאוריה הפסיכואנליטית של פרויד. במובנים מסוימים הוא פיתח את המקבילה הפיזית לשיטה זו, והזמין את מטופליו ותלמידיו לחוות את התנועות הראשוניות מהילדות המוקדמת. מטרתו הייתה לפתוח מחדש את נתיב הצמיחה לאישיות השלמה, בראותו בתהליך הפיזי תווך הנותן את עצמו בקלות הגדולה ביותר לשינוי אפקטיבי.
לאחר מכן משה מתאר בקצרההמסגרת הנירולוגית. מהו מותר האדם המייחד אותו משאר בעלי החיים? יכולת הפשטה, הבחנה דקה, לימוד מתמשך, מגוון החוויות האישיות (כפי שבולט בתחומים כמו אמנות, לשון, ספורט וכו'') – אלו הם מושגי מפתח. המודעות נדונה במשמעותה כתיאום בין כוונה לפעולה.
הפינלה של הספר ממריא לגבהים: משה האמין שהתודעה האנושית עודנה בינקותה, על הסף לקראת הופעתו של המין האנושי הבוגר. התהליך הנדרש הוא ה"תיאום ההרמוני בין ה''רכיבים'' הללו, כדי שיתמזגו לאחדות שלמה. ברגעים הללו שבהם התודעה מוצא את המכנה המשותף של הרגש, התחושה, התנועה והחשיבה, האדם מרגיש את האחדות האורגנית בינו ובין הקוסמוס, ואז הוא מתגבר על מכשול הבדידות...


סקירות נוספות אודות סקירת ספר: משה פלדנקרייז, שכלול היכולת