סקירת ספר: משה פלדנקרייז, העוצמה האישית

משה פלדנקרייז, העוצמה האישית (Feldenkrais, Moshe, The Potent Self, San Fransisco, Harper 1985, 240 pp. soft cover))

מתי נכתב ספר זה? "לפני, בזמן ואחרי ''גוף והתנהגות בוגרת'', שראה אור ב-1949" (מצוטט מהקדמת העורך למהדורת 1985 של הספר בכריכה רכה). כבר אז משה כתב בשביל "הקורא הכללי", אבל באותה עת הוא החליט לא לפרסם את הספר הזה עד שיזכה להכרתה של הקהילה המדעית.
ייחודיותו של הספר בין ספרי המחבר נרמזת בכותרתו:  הדיון הרחב בטבעה של המיניות אצל האדם, המכשולים בדרכה והפוטנציאל שלה. בהקשר הזה יש לרעיונותיו הכלליים איכות מיוחד של דחיפות. כמו בכל כתביו של משה, הפרספקטיבה שלו רחבה באופן בלתי רגיל ובכל זאת, הסגנון תמציתי ביותר.
כולנו מכירים את "האמירה הנפלאה: ''ואהבת לרעך כמוך... אבל יש מקום גם לאמירה הסימטרית". יש סכנה בצורות אהבת-הזולת שהן למעשה ביטוי כפייתי של חרדה ביחסים חברתיים. מה הם גבולות יכולתו של האדם? "יש הרבה מן המשותף לזעם ולאהבה חסרי אונים. בשניהם יש רצון מופרז לעשות... בשניהם ''צריך ל...'' קודם ל''רוצה ל...'' ". מכאן המחבר עובר לדיון בספונטניות (שאותה הוא מעמיד לעומת הפעולה הכפייתית): "ביסוד כל החרדות... עומדת הכפייה הפנימית". היכן אפוא הגבול בין תגובה אוטומטית (תגובת רפלקס) והפעולה הנעשית מתוך ההבחירה החופשית (הנלמדת)? החברה מאלפת את הרצון הפרטי ומגבילה אותו. לפעמים היא מענישה בחומרה על סטיות מדרישותיה. "... אל לנו לראות בקרירות המינית אצל האישה ובאימפוטנטיות אצל הגבר מגרעות, אלא תוצאות של השגה מוצלחת של חינוך לקוי." אנו תלויים. אנו שואפים לבגרות. בגרות משמעותה הפחתת התלות. המשחק אינו פשוט. לעולם תוצאה בלתי מיטבית של תהליך ההתבגרות  משאירה את עקבותיה ביציבה. "יציבה היא מושג מטעה, מכיוון שהוא מרמז על קיבעון", אבל לאמתו של דבר הוא מתאר את "השימוש בעצמי בשלמותו בהשגה ובתחזוקה של... תצורה ותנוחה". המחבר ממשיך בדיון בשאלת יחסי גוף-נפש. "מה שנחוץ הוא גישה חיובית להכוונה עצמית... בקרה, הפיזיולוגיה של העשייה". "תבנית פעולתו של הבוגר בעל היכולת היא פשוטה כל כך עד שלעולם הוא לא יוכל להבין את המורכבות שמסבכת את חייו של האדם המוגבל".
בנקודה זו המחבר מביא את הדיון ביציבה טובה ובדוגמאות ספציפיות של שיטתו (שבזכותה הוא קנה את פרסומו הרב). ואז משה חוזר להיבטים הרחבים יותר של "הפיזיולוגיה והסדר החברתי". בהקשר זה הוא מדגיש היבט של המיניות ש"רק לעתים רחוקות מכירים בו": ה"הסדרה של האיזון הסימפטתי והפרה-סימפטתי". תיאור נדיר והדרכה במה שנחוץ לתיאום בין הבטן, האגן והראש הוא אחד מהקטעים המעולים שבכל הספר.
משה מסיים ב"קצת פילוסופיה": "מטרתנו היא לגלות מה אתה באמת רוצה". ובסוף – כמה תיאורי מקרה.
סקירת ספריו של משה אינה עניין של מה בכך, ולכן אני ממליץ לעיין בספר עצמו. כמו בספריו האחרים של משה, גם כאן יש תמהיל של ידיד ושל מורה דרך, עשיר בתובנות שלא איבדו מאומה מהמקוריות שלהן במרוצת יותר מחמישים השנים שחלפו מאז נכתב הספר.


סקירות נוספות אודות סקירת ספר: משה פלדנקרייז, העוצמה האישית