"ואני מעדיף לפגוש דווקא את האבא העני!" סנט לעברי פעם
משורר מוכשר שהכרתי, עני מרוד בעצמו אך גם שמח ותזזיתי "בטוח שהאבא העני
בנאדם מעניין יותר, עולמו הפנימי מסקרן אותי יותר, אין בו שמץ ארוגנטיות - הוא מופנם, יש בו אמת וגם תוכן, ובכלל, הוא לא ממש אביון האבא העני הזה, ואפשר לשבת איתו על קפוצ'ינו ולשמוע סיפורים... הוא פשוט אבא רגיל שלא סוגד לאלוהי הממון ו..."
"עצור!" הבהלתי את המשורר "רגע, תפרן, רגע! הרי הספר של קיוסאקי יכול לשלוף אנשים כמוך ממעגל הדלות שלהם. הוא קורא לך להעיז! לקחת סיכונים! לצבור רכוש! לטפח נכסים שמנביטים כסף! ליזום! אלו המסרים, אתה יודע..."
"כן, כן" הכריז המשורר בזלזול "קראתי כל מילה בספר וצחקתי לעצמי... לצבור רכוש... אני?? לי הוא ממליץ לי לשמור על ראש פתוח לעסקים... להיות קשוב לרעיונות כלכליים ולפרוח בקרקע היזמות הפיננסית... לי? המשורר? לגייס הון... להשקיע בנדל"ן להקים חברה? תגיד לי" זעם המשורר "להרבות נכסים??? רק המילים בעצמן מרבות בי דאגה... מעייפות אותי, מייגעות ומשעממות... בוא נחזור רגע לאבא העני..."
"לא, לא נחזור!" שוב גדעתי אותו "תגיד לי בבקשה מה כל כך רע בקפיטליזם הזה של קיוסאקי, אם הוא מבטיח רווחה ועושר א-מ-י-ת-י? כסף. כסף. אלא מה... ככה יותר טוב? לכתוב שירים שטותיים וליריקה בגרוש? לקוות שמישהו יקנה את חוברות השירים שלך? מי בכלל קונה פואמות בימינו? תתעורר כבר!"
לא התכוונתי, באמת שלא, אבל המשורר נעלב. חשתי זאת בעיניו שקמלו והלכו, וכבר הציפה אותי החרטה. שתיקת נכאים השתררה בינינו ובסיומה השפיל המשורר מבטו וסח: "מה אוכל לומר" לחש אך לא התבונן שוב בעיני "בני אדם זו קבוצה רב-גונית... אכן, דל אמצעים אנוכי אך שמח בחלקי. ספרן לפרנסתי ,וכמובן גם
משורר - כי איני יכול בלי. המילה הכתובה היא אהבתי. וכל העשירים שבנו את הונם מאפס - עולם העסקים זו אהבתם, ההתרחשות, הסיכונים, המתח. אשריהם וטוב להם. אהבת המקצוע או התחביב היא ערך מקודש בעיני.
אהבה. ממנה יצמח האושר ואולי גם הממון. אולי. אבל קודם אהבה. למשל... למשל חוקר חרקים מדופלם. אני מניח שאוהב לחקור את זני הפרפרים המקסיקניים ולאו דווקא לרכוש נדל"ן, לא כך? או להרים איזה סטרטאפ עם הון סיכון... ומה ייעץ קיוסאקי לאותו חוקר? שייזום? שייקח סיכון? לשם מה? תן לו את מילגות המחקר שלו ואת הזוחלים המעופפים ביער, והרי לך אבא עני לתפארת... אבא השמח בחלקו"
לפתע הפנה המשורר מבטו אל-על. זקנו המדובלל ניבט בי כאילו מדבר בעצמו "רב-מכר... נו באמת... איך זה ייתכן? להפוך את חברבורות הנמר? האם זהו המסר? הרי סיכונים ייקחו רק אלו שאוהבים לקחת, שנהנים, שיכולים, שבנויים ליפול ולקום ושוב ליפול ולצחוק מהנאה... והצייר? הרקדן? מפתח התוכנה? השחקן? ההיסטוריון? המהנדס? ואולי הם אוהבים דווקא את שבחרו להתעסק איתו? האם הממון העצום יסית אותם לדעתך מחדוות העיסוק? ואולי כן... כי ספר שכזה עלול... וחבל..." הוא הניף ידו באוויר ושאף מלוא ריאותיו "סכנה! כן כן, הקפיטליזם המוקצן של הקיוסאקי שלך הוא סכנה!" ביקשתי לדעת למה בדיוק התכוון והוא רק נפנף לי לשלום והחל להתרחק.
"סכנה לחמלה, לרצון הטוב, לאמת הפרטית-הפנימית, למסירות, לתמימות... אבל בעיקר בעיקר– סכנה לאהבה!" מלמל המשורר והלך לדרכו.