ההוביט

בוקר אחד קוסם רב עוצמה, העונה לשם גנדלף הופיע על פתח ביתו של ההוביט, בילבו באגינס, אשר היה ממוקם בגבעה שבאזור הפלח. גנדלף הסביר לבילבו כי הוא מחפש אדם נועז שיהיה מוכן להצטרף להרפתקה מסויימת. בעקבות העובדה שבילבו הוא הוביט וידוע כי ההוביטים הם אנשים שלווים שלא מעונינים בהרפתקאות ושינויים, בילבו סרב בנימוס וקצת כעס על גנדלף שאפילוהעז לבקש זאת ממנו.אך כשגילה כי זהו הקוסם הנודע נרגע מעט. בצאתו גנדלף השאיר סימן מוזר על דלתו של ההוביט.
למחרת, בדיוק בשעת התה, הופיעו טיפין טיפין, בביתו של בילבו 13 גמדים והקוסם. מן הזמן ששהו הגמדים בביתו הבין בילבו כי גנדלף "סידר" אותו וצירפו להרפתקה מסוכנת כפורץ המקצועי בחבורה.
הגמדים התכוונו לצאת הרחק לכיוון ההר הבודד במזרח, שם דרקון מרושע ואימתני בשם סמוג שומר על האוצר שלקח מאבותיהם שנים רבות קודם לכן, כאשר עיר הגמדים האגדית דיל עוד עמדה למרגלות ההר.
בוקר למחרת בילבו החליט להיענות לצד הטוקי שבו (הצד היותר הרפתקני במשפחתו) וחיש מיהר לצאת מביתו להרפתקה. הוא רכב לצדם של הגמדים (דולין, בלין, קילי, פילי, דורי, נורי, אורי, אוין, גלוין, ביפור, בופור, בומבר ותורין-אשר היה נצר למשפחת המלוכה של הגמדים והיורש לכתר בעיר דיל, וגנדלף-שעזב והצטרף להרפתקה בזמנים שונים שלה) לכיוון ארצות השממה דרך מחוזות ההוביטים.
לאחר כמה ימי צעידה הם נתקלו בשלושה טרולים גדולים אשר איימו על חייהם, אך החבורה הצליחה להרוג אותם ולקחת את שללם (שם מצא בילבו חרב מיוחדת לה קרא "עוקץ").
בסופה של ארץ השממה ולפני הרי האופל, לאחר ימים רבים, הם הגיעו עייפים ורעבים לעמק ריוונדל ולביתו של אלרונד, אדם בעל לב טוב וידידו של גנדלף. לאחר שבועיים של מנוחה הם יצאו לדרכם שמחים וטובי לב לעבר הרי האופל המאיימים.
באחד הלילות כאשר הם מצאו מחסה במעורה בהרים, הפתיעו אותם השדים של ההר וחטפו אותם ללבו כדי לעמוד בפני השד הגדול. שוב הם נצלו מידי מוות בטוח , הפעם ע"י כוחו האינסופי של גנדלף. השדים רדפו אחריהם ותוך כדי מנוסה בילבו איבד את שאר החבורה. באותו הזמן הוא מצא טבעת קסמים שהופכת כל אחד אשר עונד אותה לרואה ובלתי נראה, תוך כדי ניסיונות לצאת מן המערה ולמצוא את חבריו הוא נאלץ לברוח מיצור קטן ומתועב בשם גולום, שהטבעת הייתה שייכת לו. בעקבות הבריחה מגולום הוא הצליח לצאת מן המעורה ולמצוא את חבריו.
תלאותיהם לא נגמרו בכך שיצאו מן המעורה מפני שבאותו הלילה הם הותקפו ע"י זאבים באחד היערות שמעבר לצדו השני של ההר. כאשר כל תקוותם להינצל נמוגה הצילו אותם נשרים ששוכנים בפסגות ההרים, הנשרים נתנו להם לישון באחת הפסגות ולמחרת הטיסו אותם הרחק משם לאזור "קירצוק". מכיוון שאזורים אלו שרצו ביצורים מסוכנים הם מצאו מחסה אצל ביורן (שהיה אדם חזק מאוד, בעל יכולת לשנות צורה וגם השליט באזור), במשך כמה ימים.
משם הם יצאו, מצוידים היטב על גבי סוסונים שהשאיל להם ביורן, לכיוון יעראפל החשוך. החבורה נכנסה ליער ללא הסוסונים (שלחו אותם בחזרה לביורן) וללא גנדלף שעזב אותם עקב סידורים.
במשך ימים הם צעדו ביער ונהיו רעבים ועייפים, עד שלילה אחד הם סטו מן הדרך ובעקבות כך תורין נכלא ע"י מלך שדוני היער והשאר בידי עכבישים גדולים. רק בילבו לא נתפס בגלל שלבש את טבעת הקסמים. בילבו חש לעזרת חבריו והצילם מידי העכבישים. בזמן שהם היו אובדי עצות לגבי מקום הימצאו של תורין הם נכלאו ע"י שדוני היער, בשנית בילבו לא נתפס והצליח לשחרר את חבריו ע"י החבאת כל אחד מהם בחבית עד שהם יגיעו לעיר האגם.
בעיר האגם הם זכו לקבל אוכל וחדרי שינה. לאחר שבועיים של מנוחה הם שטו באגם לעבר אדמת ההר הבודד, משם הם הלכו לעבר הדלת הסודית בצד ההר שמובילה לאוצר. לאחר שהם גילו איך לפתוח את הדלת, בילבו (הפורץ) נכנס פנימה כמה וכמה פעמים והצליח להרגיז את סמוג הדרקון. בגלל חשדו של סמוג שמי שמטריד אותו הוא אדם מן העיר שליד האגם הוא הלך בכוונה לשרוף את העיר אך שם הוא מצא את מותו ע"י קשת ששמו ברד. בעקבות מותו של סמוג, תורין הכריז על עצמו כמלך ההר ושהאוצר שייך לגמדים אך כל יושבי הסביבה החל ממלך שדוני היער, אנשי האגם וברד עצמו ראו עצמם כראויים לקבל חלק מן השלל.
תורין שחשב כי הוא עומד להיות מותקף בידי שתי הצבאות שהתאחדו קרא לדין וגמדיו מגבעות הברזל לבוא ולהלחם על השלל.
מרוב חמדנות "התעוורו" כולם מן האוצר והם לא שמעו כי צבא השדים והזאבים התאחדו וכי הם בדרכם לתקוף אותם ובכך לנקום את מותו של השד הגדול. המלחמה נקראה "מלחמת 5 הצבאות" והייתה אכזרית ביותר.
השדים נוצחו בגלל שהגמדים ,השדונים ובני האדם התאחדו וגם כי הנשרים וביורן הגיעו לעזרתם. למרות הניצחון האושר לא היה רב כי תורין נהרג וכך גם פילי וקילי בזמן ניסיון להגן על גופו. אך הכל השתפר משם כאשר דין הפפך להיות מלך ההר וכל אחד קיבל את חלקו הראוי.
ובאשר לידידינו ההוביט, בילבו זכה לשוב לביתו לאחר שנה ,עייף אך מרוצה מן ההרפתקה השלל והסיפור שנפלו בחלקו.