"הבלגריאד"- ביקורת סדרה.

http://he.shvoong.com/books/science-fiction/ 1938375-%D7%94%D7%91%D7%9C%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%93/
הבלגריאד היא סדרה קטנה ופשוטה. זאת אומרת, בהתחלה. ויפה, אני חייבת להודות.
התחלתי לקרוא אותה בעקבות אחות הקטנה. אחרי הכל, אחרי חפירה של שבועיים או שלושה על הסדרה, כבר אין ברירה אלא לקרוא אותה, לא?
ההתחלה משכה אותי מיד. בניגוד לאנשים רבים, שקשה להם להתחבר לעניין של נער חווה פשוט, להתחלה של הבלגריאד ועוד ספרים דומים רבים, היה לי קל להתחבר מיד לגאריון. ולמעשה, אני חושבת שהעניין הזה גרם לי להמשיך עם הסדרה הזאת, ולא שום דבר אחר.
בדיעבד, זה התברר כנכון- זה היה מעניין, וזה התקדם לכיוון שהיה מעניין. נכון, יש כאלה שיגידו שזה קצת נדוש, כל העניין של העימות האחרון של האור והאופל, אבל פה הוא עשה את זה בצורה לא רעה בכלל.
אבל אחד החלקים שהכי הפריעו לי, שהיו קטעים שהוא מרח.
לעזאזל, יש גבול כמה אני מסוגלת לקרוא את אותו הדבר. אז נכון, נחמד שגאריון למד והכל, וצ'נדרה, והאולגו, והשטויות, אבל באמת, לא צריך למרוח משהו שאתה יכול לעשות בעשרים עמוד לחמישים. זה מעצבן.
מעבר לזה, הם אוספים אנשים, מפזרים אותם, אוספים, מפזרים, תחליט כבר, בשם האל.
כן אהבתי את הדמויות. הדמות של בלגראת היתה רב גונית, במובן מסוים, ובאמת היה כיף לראות איך הדמויות מסתדרות, או לא מסתדרות, אחת עם השניה. היה בסדרה גם משהו בוגר, עם כל הרגשות שהוא הציג שם- החל מהנקמה של גאריון והכעס של בלגראת על שנטש את פולדרה ובגלל זה היא מתה, לאהבה של גאריון וצ'נדרה והדאגה של פול. כן הרגשתי שאני יכולה להתחבר לספר.
בסופו של דבר, אני חושבת שזאת היתה סדרה טובה. לא מצוינת, כמו הדברים שאני קוראת בזמן האחרון, ובהחלט היה טוב להתנתק קצת מהפנטזיה האפית, אבל לא מעולה. סדרה שלא יהיה אכפת לי לקרוא אם ייצא לי במקרה להיתקל בה שוב, אבל לא משהו שאני אוותר על סדרה אחרת שאני רוצה לקרוא בשבילה.
בסך הכל, מומלץ לחובבי הקסמים ועימותי הטוב-רע. מי שיותר מתחבר לדרקונים, וגזעים ומפלצות- שיילך לקרוא משהו אחר.