המצפן הזהוב – ביקורת
המצפן הזהוב הוא הספר הראשון בטרילוגיה "חומריו האפלים" מאת
פיליפ פולמן, כשאחריו באים "הסכין המעודן"
ו"משקפת הענבר".
הספר מספר על ילדה בשם ליירה, שמתגנבת בטעות להרצאה מיוחדת ושומעת על המחקר הכי מעניין בהיסטוריה – חקר האבק וזוהר הצפון. אך כאשר האכלנים, חבורת אנשים שחוטפים ילדים למטרות ניסויים אכזריים במיוחד, חוטפים את החבר הכי טוב שלה, היא והדמון שלה (מעין נפש ויזואלית) יוצאים להציל אותו. בדרך הם עוברים בכפור הצפון, פוגשים דובים מגודלים ומפחידים, מצטרפים לחבורת סוענים ואפילו חושפים סודות אפלים על משפחתם. בכל המסע הזה הם מלווים במכשיר אחד מוזהב, שיודע לענות נכון על כל שאלה – האלתיומטר. את האלתיומטר כולם רוצים לגנוב, אך ליירה צריכה להביא אותו לידיים הנכונות...
המצפן הזהוב הוא ספר הנוער הטוב ביותר שקראתי (הוא מתאים גם למבוגרים), ותאמינו לי, קראתי הרבה. הוא ספר מדע בדיוני ששבה אפילו אותי, ריאליסט שניסה רק ספרים מועטים מהסוג הזה וגם אותם לא אהבתי, וריתק אותי לאורך כל 463 עמודיו. הספר מומלץ מאוד, למרות שיש בו כמה קטעים עם תיאורים אלימים.
על הספר יצא גם סרט ב2007. הביקורות על הסרט היו שנויות במחלוקת, אם כי הוא לא ממש מתאים לילדים קטנים. כל השאר יוכלו ליהנות ממשחקה של ניקול קידמן בסרט ומהאפקטים עוצרי הנשימה.
וטיפ קטן ממני לכל העצלנים – הספר הרבה יותר טוב מהסרט, כי יש בו גם כמה סצנות טובות שהושמטו מהסרט, כולל סופו המרהיב, שלא הוצג בסרט.
דירוג : 5 כוכבים. רוצו לקרוא!