במריקיטה ,
עיירה קולומביאנית קטנה בתקופת המלחמה קורה יום אחד דבר שמשנה את פני התמונה כולה . הגברים של העיירה מתבקשים להצטרף
לצבא ומי שלא מוכן נרצח בו במקום .
נותרות רק נשים וילדים מתחת לגיל 12 .
ללא הגברים החיים נראים חסרי תקווה . מי יעבוד בשדות ? מי יביא פרנסה ? מי ימשיך את הדור הבא ?
לאחר תקופה ארוכה של חורבן והזנחה מחליטות הנשים לקחת את גורלן בידיים.
רוסלבה , אלמנתו של קצין המשטרה ממנה עצמה למושלת העיירה ומתחילה להשיב את הסדר אל כנו .
הנשים לא מתלהבות משינויי הרגלים , ניפוץ האמונות והעבודות הגבריות שמוטלות עליהן .
אך לאט לאט הולכת נוצרת חברה מושלמת . חברת נשים . חברה שוויונית , שלווה ולא תחרותית .
כל פרק מספר על דמות אחרת ונשזר עם דמויות אחרות בסיפור כולו .
מה עושים עם בית הזונות כשאין גברים ?
מה תפקידו של כומר העיירה? (הגבר היחיד שלא גוייס לצבא)
איך יהיו תינוקות חדשים ?
מהו זמן ואיך מודדים אותו ?
לאן מפנים את התשוקות המיניות ?
הספור כתוב עם המון הומור וכנות , בשפה קולחת ומעניינת , מזכיר מעט את " מאה שנים של בדידות " של גבריאל גארסיה עם אוסף של אמונות תפלות ומנהגים שבטיים .
הסופר נולד וגדל בקולומביה וחי כיום בניו יורק .
הספר תורגם ל13 שפות והוצג כאחד הנבחריעם של KIRKUS REVIEWS לשנת 2007 .