הארי פוטר הוא אחד מאותם הספרים הקליטים שכל אחד מאיתנו יכול לקרוא.
הוא אינו דורש מחשבה וכתיבתו זורמת מאוד, הלשון קלה והעלילה מעניינת וסוחפת.
בהמשך ישיר לקודמו "
הארי פוטר ונסיך חצוי הדם" , שבו הארי מגלה כי עליו להרוג את וולדמורט דרך השמדת עצמים שונים על מנת למנוע תחיה מחדש שלו, הספר מספר על עלילות הארי וחבריו כאשר הם נודדים ממקום למקום כדי למנוע את תפיסתם ע"י וולדמורט שעד עתה הצליח להשתלט על רוב עולם הקוסמים.
ג.ק רולינג היא אחת הסופרות שגרמו למליוני אנשים לחזור לספר, בין אם זה רק להארי פוטר או לספרים בכללי, היא הצליחה לשמור על שביעיית ספרים מעניינים ומושכים, מה שסופרים רבים לא מצליחים לעשות ומאבדים את הקסם אחרי ספר או שתיים.
אך האם ההצלחה באה רק מדמיונה הפרוע או שיש איזשהי נטייה לקחת דברים מהעולם האמיתי ומספרים אחרים?
במהלך קריאת ספר זה, נתקלתי בהמון אנלוגיות שונות וביניהם השוואה של וולדמורט להיטלר, היות וולדמורט טוען כי עליו להשמיד את כל מי שלא "טהור" בדיוק כמו שהיטלר טען, כמו כן עולה אנלוגיה לשר הטבעות כאשר הארי קושר סביב צווארו את המנעול, כמו שפרודו קושר לצווארו את הטבעת, או החרב שאותה הוא מוצא שמזכירה באופן מצחיק את אקסקליבור האגדית?
האם זו העתקה או מקריות? האם לג. ק. רולינג נגמרו הרעיונות?
והאם השוואה זו לעולמנו שבו אנו חיים, היא זו שגורמת להצלחה כה גורפת של הספר? עירוב של רגשות שנאה שטבועים בנו כלפי היטלר והנאצים מתעלת את עצמה גם כלפי וולדמורט ואנו מוצאים את עצמנו שקועים בתוך הספר.
הספר כמובן מעולה, אין מה להגיד, ג. ק. רולינג עשתה עבודה נהדרת , הספר כתוב בנימה הרבה יותר בוגרת מהספרים הקודמים, ההנחה שלי היא שהתבגרותו של הארי היא זו שתרמה לכך, אך הייתי מייעץ לג. ק. רולינג לשמור על מקוריות להבא, כי הדמיון בין הכתוב אצלה לבין מה שמתרחש בעולמנו ובין סופרים אחרים ( מלבד אלו שהצגתי ) הוא עבה מאוד.
סקירות נוספות אודות הארי פוטר ואוצרות המוות, הסוף לדמיון?