האמת היא שלא קראתי את
הספר כמו שצריך ומההתחלה ובכל זאת אני רוצה להמליץ עליו בחום.
עמדתי בספריה מול מדפים עמוסים בספרים
"מומלצים" שהספרניות מתעצלות להחזיר למקום ומוטב כך.
ופתחתי את
הספר איפשהוא באמצע והתכוונתי לקרוא פיסקה או שתיים, כדאי לדעת אם הוא ראוי למאכל, ולא הצלחתי להתנתק, אחר כך התיישבתי, אני לא יודעת מאיפה הדמיון והאומץ, בתור דתיה, אני חושבת שחששתי לקחת דבר
כזה הבייתה, הרי אסור באמת ליצור כזה גולם של גבר ולהפוך אותו לחיית מחמד מועילה, ולכתוב דבר כזה שקורה בעיר בני ברק, הספר לוקח מחשבות של רווקה דתיה לקיצוניות ואני יכלתי להזדהות עם הדמות, ואולי למגזרים אחרים, זה נראה מטורף, אבל הגיבורה עמדה להיטרף בבדידותה ובחיים נטולי מימד של חושיות ושל זהות משלה, או משהו להתגאות בו, בחברה שבה בחורה זקוקה לגבר כדי להצדיק את קיומה הבינוני. וכך הגולם הגדול והחזק נהיה שליח של מאויה ובאותו זמן בשל העיוות שנוצר במציאות , פוקדים אסונות את המשפחה המורחבת, ותלמה צריכה לוותר על הכוח שלה שהתגלה לה, כדי שהחברה סביבה לא תתמוטט. ספר מדהים.