המשך מסוף חלק א'-(קטע מחבר) חלק ב'
ג'ון תמיד ניסה לשכנע את עצמו שככה החיים. תמיד חשב שהחיים מצליחים בגלל שהוא מתנהג ככה
ולמרות שלא היו לא חברים וידידים והוא הרגיש לבד תמיד ניסה לחשוב שזה בגלל שלא מבינים אותו.
תמיד הייתה לו תקווה שיום אחד הכל יסתדר, והוא האמין בכך. הוא היה הולך ברחוב והיה רואה בריון תופס איזה חנון ויורד עליו ושאל אותו למה הוא מעיז בכלל ללכת פה והאיש היה מגמגם ואומר שהוא מצטער.
הוא היה עובר על פניהם וחושב לשניה{האם לעזור לו?} ואז אחרי שניה היה חושב {לא עינייני} ואז שעבר על פניהם והחנון המשיך ללכת יחד עם ג'ון אז הוא שמע את החנון מלחשש "איזה חתיכת בן זונה".
ואז הוא חשב
לעצמו{בעצם מה אני עושה?אם אני לא ידפקו אחרים ידפקו אותי} "היי!" קורא ג'ון באדישות לבריון "הוא הרגע קרא לך בן זונה.."
אומר באדישות וממשיך ללכת כאילו הרגע ברך מישהו לשלום שחיוך זדוני עולה על פניו תוך שהוא ממשיך ללכת בחיוך. לאחר כמה הצלחות אימי סידרה לו לעבוד במשרד שלה בעיר, משרד גדול יותר שכמה עורכי דין עובדים שם ביחד. הוא נסע למשפט הראשון שלו כולו מתרגש, בזמן הנסיעה הוא בחן את עצמו במראה בגאווה ואז שם לב שחליפת המזל שלו לא עליו!
{מה אני יעשה?} חשב לעצמו...{לשבור את ההגה או
להמשיך?לשבור או להמשיך?} לאט לאט שדה הראיה שלו נעשה מעורפל....
הדברים סביבו התחילו להסתחרר ולהיות מטושטשים. הכל החל מסיבה לא מובנת לקבל גוון אדום...{זה בטח בגלל שלא לקחתי את חליפת המזל שלי...}חשב לעצמו מחשבה אחרונה{עכשיו בטח אני ימות...}. רעש פתיחת כריות האוויר נשמע בחוזקה ועיניו נעצמו.
"בוקר טוב" מחייכת האחות מולו.
הוא פקח את עינו, כל גופו כאב והיו לו כמה שריטות על הגוף.
"יצאת במזל" היא ממשיכה ומחייכת שוב "קיבלת רק מכות יבשות וכמה שריטות מהזכוכית".
ואז מרימה את זרועו ותוקעת מזרק דיי בגסות בוריד שלו ולוקחת דם.
"מישהו מהביטוח אמר לי להשאיר לך הודעה...
משהו שהמכונית החלופית שלך מחכה לך ליד הבית".
סוף חלק ב' חלק ג' הוא האחרון
יבוא בקרוב