זהו סיפור המתאר היסטוריה אלטרנטיבית. מדינת ישראל לא קמה, הערבים ניצחו במלחמת העצמאות וזרקו את
היהודים הציונים לים. ממשלת
ארצות הברית מעניקה ליהודים אפשרות להתיישב בצפון אלסקה, במחוז סיטקה, למשך ששים שנה בלבד. הסיפור שלנו מתאר חקירה של פרשת רצח בשנת 2007, חודשיים בלבד לפני "ההשבה", כלומר, לפני התאריך שבו הישוב של שלושה נקודה שניים מיליון יהודים אמור לפנות את המקום. שלל קומבינות נרקמות, העתיד של הרבה אנשים לא ברור, והיהודי הנודד עומד בפני עוד גלות. הרבה עוזבים כבר למקומות שמסכימים לקבל אותם כמו אוסטרליה וקנדה, והרבה מצפים לגרין קארד כדי שיוכלו להישאר בארצות הברית. זמן קצר אחרי התישבותם של
היהודים במקום בשנת 1947, מתברר שרוב האדמות הן בבעלות שבט הטלינגיט, האינדיאנים של אלסקה, ויש ביניהם ובין היהודים מלחמות עקובות מדם על הפירושים של ההסכם, והאינדיאנים בהחלט לוטשים את עיניהם אל השטח העומד להתפנות עם סיום ההתיישבות היהודית במחוז סיטקה.
המפקח מאייר לנדסמן, שוטר במשטרה היהודית של מחוז סיטקה, חוקר פרשת רצח של אחד מדרי המלון שבו הוא עצמו מתגורר. בשלב די מוקדם בחקירה מתברר שמפקח
המשטרה הממונה עליו מצא פתרון במסגרת "ההשבה" ועזב לאוסטרליה באופן מפתיע. מחליפה אותו האקסית של מאייר לנדסמן והיא מנחיתה עליו הקפאה של התיק במסגרת המסירה הקרובה של תחנת המשטרה של המחוז היהודי לידי האמריקאים, והצורך להשאיר כמה שפחות תיקים פתוחים. הוא בכל זאת ממשיך לחקור וחקירתו מסתעפת ונכנסת לתוך השכונה החרדית המקומית. לאט לאט מתברר שהנרצח הוא מעין משיח אותו מנצלים כוחות פשע בשתוף עם הקהילה החרדית, עם שבטי האינדיאנים ועם הממשלה האמריקאית, כדי לפוצץ את המסגדים בירושלים ולהשיב את שלטון היהודים על ארץ ישראל. אבל המשיח מת, ומה הלאה? בסוף המפתיע מתברר שהמשיח בחל בתפקידו עוד לפני שזה הוטל עליו ויש לו יד ורגל אפילו בהריגת עצמו, ויחד עם זה, מותו לא משפיע כהוא זה על ביצוע המזימה הציונית.
היהודים בסיטקה מדברים ביידיש. העברית הישראלית מוכרת רק כעגה אזוטרית שמדברים בה כמה בודדים מיוצאי פלסטינה הכבושה בידי ערבים. הספר מטובל באמרי שפר וליידיש יש בו משקל כבד למדי, עד כדי כך שבסוף הספר נמצא גם מילון המתרגם את מונחי היידיש הנפוצים בסיפור. היישוב בסיטקה מזכיר יותר שטעטל במזרח אירופה מאשר את הישוב היהודי בארץ ישראל של ימי המנדט. עם הגעתם למקום המקלט במחוז סיטקה ב-1947, היהודים הפוחדים מבגידה נוספת, הפעם של ממשלת ארצות הברית, חופרים מערכת מנהרות תת קרקעית שדרכה יוכלו להימלט מהצורר החדש שיקום עליהם. אבל עם הזמן הבטחון בשכנים גובר והם שוכחים מה"אונטרשטאט", העיר התחתית, התת-קרקעית, שממלאת תפקיד נכבד בעלילת הסיפור.
הספר מקסים, מצחיק, מעורר מחשבה, צחוק המהול בעגמומיות על מצב היהודים, עדיין ללא ארץ בשנת 2007, העומדים בפני גירוש נוסף ובפני עתיד לא ידוע. מייקל שייבון מתעלה כאן כמעט לדרגתו של שלום עליכם הזקן והטוב במהילה מתאימה של צחוק ועצב המהולים זה בזה. אף על פי שהתקציר מובא כאן, אני ממליץ מאד לקרוא את הסיפור, ולאט, יש הרבה משחקי מילים והרבה משמעויות המסתתרות בין השורות.