עריסת החתול

קורט וונגוט, עריסת החתול, (תרגום: אמציה פורת), עם עובד/הספריה לעם, 1963, ירושלים.
"שום דבר בספר הזה אינו אמת"
יונה, ג''''ון,  מגיע, במחקר לקראת כתיבת ספרו: "היום שהיה בו סוף העולם", אל ילדיו של אחד מאבות פצצת האטום הראשונה, ד"ר פליכס הינקר. מהם הוא לומד שהד"ר הוריש לילדיו חומר הקרוי "קרח תשע", המסוגל להקפיא את כל המים שעל פני כדור הארץ. כדי לראיין את בנו השני של הד"ר, לשחזור אירועי היום בו הוטלה הפצצה, נוסע יונה אל האי סן – לורנצו, שבו מכהן הבן, רב אלוף פרנקלין הניקר, כ"שר המדע והקדמה".
בסן-לורצו קיימת רפובליקה הזויה, שבראשה עריץ אכזר בשם פאפה מונסאנו, המנהלת מלחמת חורמה נגד הדת שבה מאמינים כל תושבי האי: "הבוקוניזם". דת זו, דת צינית וניהיליסטית במודע, הומצאה ע"י ליונל בויד ג''''ונסון (ששמו נהגה "בוקונון" ע"י הילידים), לאחר שספינתו הטובעת הביאה אותו לחופי סן לורנצו.  וכך כתב בוקונון על מה שמצא בסן-לורנצו: "הוי, מצאתי עם חלכה ועלוב/ לא בירה ולא מוסיקה / בזה הכלוב. / הוי, וכל מקום אשר ביקשו העם / למצוא להם מנוח כאן / כולו שייך ל"קאסל, סוכר בע"מ" / או לכנסיית הוותיקן."  כדי לנחם את העם האומלל של סן לורנצו המציא ג''''ונסון דת חדשה, שכולה שקרים ואמיתות ציניות על החיים, והנחיל אותה לנתיניו החדשים. כדי לתת טעם לדת – הפך אותה לדת נרדפת, שכל המאמין בה מוצא להורג. ואכן, הדת הפכה מיד לדת הפופולארית באי, שהדת הרשמית בו היא הנצרות…
בסן לורנצו, המבקשת להיות יעד תיירותי לאמריקאים עשירים, יש מלון אחד, שבו אורח אחד, ומונית אחת… ספר הספרים של הבוקוניזם אינו קיים, כי הוא ממשיך להכתב יום יום… וכך נפתח הספר הראשון של ספרי בוקונון:
" בראשית ברא אלוהים את הארץ והשקיף עליה בבדידותו הקוסמית.
אמר אלוהים:"נעשה יצורים חיים בבוץ ויראה הבוץ מה שעשינו." ברא אלוהים כל נפש חיה הרומשת עכשיו, ואחד מהם היה האדם. בדמות האדם בלבד יכול היה הבוץ לדבר. גחן אלוהים ארצה, והבוץ בדמות האדם ישב ופנה כה וכה וראה, ודיבר. מיצמץ האדם בעיניו ושאל בנימוס: "מה התכלית של כל זה ?"
אמר לו אלוהים: "וכי  צריך שתהיה תכלית לכל דבר ?"
אמר האדם: "בודאי."
"אם כך מניח אני לך לחשוב ולמצוא איזו תכלית לכל זה," אמר אלוהים והלך לו."
עד מהרה הופך יונה בעצמו לבוקוניסט, וכך גם רוב הקוראים בספר…
ספר חכם, מצחיק ולא מפסיק להפתיע.