פרק 10 הסיפור של קריצ'ר
================ הארי התעורר מוקדם ביום שאחרי, עטוף בשק שינה על רצפת חדר האורחים. פס של
שמים נראה בין הוילונות הכבדים. הם היו בצבע כחול קריר וצלול של דיו נוזלי, איפשהו בין לילה לזריחה. הכול היה שקט מלבד הנשימה העמוקה והאיטית של רון והרמיוני. הארי הציץ על הדמויות החשוכות שלהם על
הרצפה לידו. לרון היה רגע של אבירות והוא התעקש שהרמיוני תישן על הכריות מהספה, כך שהצללית שלה הייתה מוגבהת מעליו. ידה נוטה לרצפה, אצבעותיה סנטימטרים משל רון. הארי תהה אם הם נרדמו מחזיקים ידיים. הרעיון גרם לו בצורה משונה להרגיש בודד.
הוא הביט למעלה על התקרה הערפילית, על הנברשת המכוסה קורי עכביש. לפני פחות מעשרים וארבע שעות, הוא עמד באור השמש בכניסה לאוהל גדול, מחכה להכניס את האורחים לחתונה. זה נראה כל כך מזמן, מה הולך לקרות
עכשיו? הוא שכב על הרצפה וחשב על ההורקרוקסים מהמשימה המפחידה והמסובכת שדמבלדור השאיר לו... דמבלדור...
העצב שאחז בו מאז מותו של דמבלדור הרגיש שונה עכשיו. ההאשמות ששמע ממריל בחתונה עמדו במוחו כמו דברים נגועים, מזהמים את הזיכרונות על הקוסם שהעריץ. האם דמבלדור יכול היה לתת לכאלה לדברים לקרות? האם הוא היה כמו דאדלי, מסתפק בלצפות בהזנחה והתעללות כל עוד זה לא משפיע עליו? האם יכול להפנות את גבו לאחות שהיתה כלואה ומוחבאת?
הארי חשב על מכתש גודריק, על קברים ששם שדמבלדור אף פעם לא הזכיר, הוא חשב על דברים מסתוריים שנשארו בלי הסבר בצוואה של דמבלדור, והעלבון גדל בחשיכה. למה דמבלדור לא סיפר לו? למה הוא לא הסביר? האם לדמבלדור בכלל היה אכפת מהארי או שהארי לא היה יותר מכלי שצריך להבריק אבל לא אמין, שאי אפשר לבטוח בו?
הארי לא יכול לסבול לשכב שם עם שום דבר חוץ ממחשבות מרירות לחברה, נואש למשהו לעשות, להסחת דעת, הוא החליק משק השינה, הרים את שרביטו והתגנב מהחדר. כשהגיע למדרגות הוא לחש, "לומוס", והתחיל לטפס במדרגות לאור השרביט.
בקומה השנייה היה חדר השינה שבו הוא ורון ישנו בפעם האחרונה שהיו פה, הוא הציץ לתוכו. הדלתות של ארון הבגדים היו פתוחות וכלי המיטה היו פרומים. הארי זכר את הרגל של הטרול ההפוכה שלמטה. מישהו ערך חיפוש בבית מאז שהמסדר עזב. סנייפ? או אולי מנדגוס, שגנב הרבה מהבית הזה לפני ואחרי שסיריוס מת? הארי העיף מבט תוהה אל הדיוקן שלפעמים הכיל את פיניאס ניגלוס בלק, סבא של סבא של סבא של סיריוס אבל הוא היה ריק, מראה רק משיכה של רקע עכור. פיניאס ניגלוס ללא ספק בילה את הלילה בחדר המנהל בהוגוורטס.
הארי המשיך לעלות במדרגות עד שהגיע לקומה העליונה שבה היו רק שתי דלתות. על הדלת שמולו היה ממוסמר שלט שבו נכתב, סיריוס.
הארי מעולם לא נכנס לחדר של סנדקו לפני זה. הוא פתח את הדלת, להאיר למרחב ככל האפשר. החדר היה מרווח ופעם היה בודאי נאה. הייתה מטה גדולה עם לוח עץ מגולף בראשה, חלון גבוה מטושטש על ידי וילונות קטיפה ונברשת מכוסה בשכבה עבה של אבק עם נרות ניצבים בשקעים, שעווה מוצקת תלויה כמו טיפות קפואות. שכבה דקה של אבק כסתה את התמונות שעל הקיר ואת ראש המיטה, קורי עכביש משוכים בין הנברשת וראש ארון הבגדים העשוי עץ, וכשהארי נכנס עמוק יותר לתוך החדר, הוא שמע ריצה מהירה של עכברים שהופרעו.
סיריוס של גיל העשרה כיסה את הקירות בכל כך הרבה פוסטרים ותמונות שרק מעט מהכסוף אפור נראה. הארי הניח שההורים של סיריוס לא יכלו להסיר את לחש הקיבעון ששמר אותם על הקיר כי הוא היה בטוח שהם לא העריכו את הטעם של הבן הגדול שלהם בקישוט. זה נראה שסיריוס עשה ככל שביכולתו כדי לעצבן את הוריו. היו שם כמה דגלים גדולים של גריפינדור, אדום דוהה ומספיק כדי למתוח קו להדגיש את השוני שלו מכל שאר משפחת סלית'רין. היו הרבה תמונות של אופנועי מוגלגים, וגם (הארי נאלץ להעריך את האומץ של סיריוס) כמה פוסטרים של מוגלגיות לבושות בביקיני. הארי ידע שהן מוגלגיות כי הן נשארו ניצבות בשקט בתוך התמונות שלהן, חיוכים דהויים ועיניים מזוגגות קפואות על הנייר. זה היה לעומת הצילום היחיד על הקירות של קוסמים שהיה צילום של ארבעה תלמידי הוגוורטס עומדים יד ביד, צוחקים למצלמה. בקפיצה של הנאה, הארי זיהה את אביו, שערו המבולגן עומד מאחורה כמו של הארי, וגם הוא לבש משקפיים. לידו היה סיריוס, נאה, פרצופו היהיר במקצת כל כך צעיר יותר ושמח יותר ממה שהארי אי פעם ראה אותו בחיים. לימינו של סיריוס עמד פטיגרו נמוך ביותר מראש, שמנמן עם עיניים מימיות, מסמיק מהתענוג שבהשתייכותו לקבוצה הקולית בזאת, עם המורדים הנערצים שג'יימס וסיריוס היו>לשמאלו של ג'יימס, אפילו אז נראה קצת מרופט, אבל היה לו את אותו מבט שמח ומופתע של למצוא את עצמו אהוב וכלול או שזה היה פשוט בגלל שהארי ידע איך זה היה, שהוא ראה את הדברים האלה בתמונה? הוא ניסה להסיר אותה מהקיר, היא הייתה שלו עכשיו, אחרי הכול, סיריוס השאיר לו הכול, אבל היא לא זזה. סיריוס הלך על בטוח בלמנוע מהוריו לעצב מחדש את חדרו. הארי הסתכל סביב על הרצפה. השמים בחוץ התבהרו. מעט אור חשף קצת נייר, ספרים, וחפצים קטנים מפוזרים על השטיח. היה ברור שגם בחדר של סיריוס נערך חיפוש, למרות שהתכולה שלו נראית ברובה,אם לא כולה, חסרת ערך. כמה מן הספרים נוערו בצורה גסה מספיק כדי להפריד אותם מהכריכה ועמודים לכלכו את הרצפה.
הארי התכופף, הרים כמה מחתיכות הנייר, ובחן אותן. הוא זיהה אחד כחלק ממהדורה ישנה של תולדות הקסם, שנכתב על יד בת'ילדה בגשוט, ואחר כשייך למדריך לאחזקת אופנוע. השלישי היה כתוב בכתב יד ומקומט. הוא יישר אותו,
רך כף היקר
תודה לך, תודה לך, על מתנת יום ההולדת של הארי! זו החביבה עליו עד עכשיו. רק בן שנה וכבר נוסק על מטאטא צעצוע, הוא נראה כל כך מרוצה מעצמו. אני מצרפת תמונה שתוכל לראות. אתה יודע שזה מתרומם רק שתי רגליים מעל הקרקע אבל הוא כמעט הרג את החתול והוא ריסק אגרטל נוראי שפטוניה שלחה לי לחג המולד (אין תלונות על זה). כמובן ג'יימס חשב שזה כל כך מצחיק, אמר שהוא הולך להיות שחקן קווידיץ' אדיר, אבל היינו חייבים לארוז את כל הקישוטים ולשים לב לא להוריד את העיניים שלנו ממנו כשהוא מתחיל ללכת.
הייתה לנו ארוחת מנחה מאוד שקטה ליום ההולדת, רק אנחנו ובת'ילדה הזקנה שתמיד הייתה כל כך מתוקה אלינו ואוהבת מאוד את הארי. כל כך הצטערנו שאתה לא יכולת לבוא, אבל המסדר חייב לבוא ראשון, והארי לא גדול מספיק לדעת שזה היום הולדת שלו בכל מקרה! ג'יימס נהיה מעט מתוסכל להיות סגור כאן, הוא ניסה לא להראות את זה אבל אני יכולה לראות- וגם לדמבלדור עדיין יש את גלימת ההיעלמות שלו, אז אין סיכוי לטיול קטן. אם אתה היית יכול לבקר, זה יעודד אותו כל כך. זנב תולע היה כאן בסוף השבוע שעבר. הוא נראה לי מדוכדך, אבל זה בטח היה בגלל המקינונים, בכיתי כל הערב ששמעתי. בת'ילדה מבקרת ברוב הימים, היא דבר זקן ומרתק עם הספורים הכי מדהימים על דמבלדור. אני לא בטוחה שהוא יהיה מרוצה אם הוא ידע! אני לא יודעת למה להאמין, למעשה בגלל שזה נראה בלתי יאמן שדמבלדור
הרגליים של הארי נרדמו. הוא עמד דומם, אוחז את הדף המופלא באצבעותיו הרפות כשבתוכו סוג של התפרצות שקטה שלחה שמחה ועצב מעורבים דרך ורידיו.
מתנדנד למיטה, הוא התיישב.
הוא קרא את המכתב שוב, אבל לא יכול לקלוט יותר משמעות מבפעם הראשונה, והצטמצם לבהייה בכתב היד עצמו. היא עשתה את הגימלים שלה בדיוק באותה דרך שהוא עושה. הוא חיפש במכתב אחרי כל אחד מהם, וכל אחד הרגיש כמו גל ידידותי קטן מציץ מאחורי מסווה.
המכתב היה אוצר לא יאמן, הוכחה שלילי פוטר חיה, באמת חיה, שידה החמה נעה פעם על הקלף הזה, יוצקת דיו באותיות האלה, המילים האלו, מילים עליו, הארי, בנה.
בחוסר סבלנות, מנגב את הרטיבות בעיניו, הוא קרא שוב את המכתב, הפעם מתרכז במשמעות. זה היה כמו להקשיב לקול חצי מוכר.
היה להם חתול... אולי הוא מת, כמו הוריו במכתש גודריק או ברח כשלא נשאר אף אחד להאכיל אותו... סיריוס הביא לו את המטאטא הראשון שלו... הוריו הכירו את בת'ילדה בגשוט, האם דמבלדור הכיר ביניהם? לדמבלדור עדיין יש את גלימת ההיעלמות היה משהו מוזר בזה... הארי עצר, חושב על מילותיה של אימו. למה דמבלדור לקח את גלימת ההיעלמות של ג'יימס? הארי זכר בבירור את המנהל שלו מספר לו שנים לפני, "אני לא זקוק לגלימה כדי להיות בלתי נראה" אולי כמה חברי מסדר פחות מוכשרים הזדקקו לעזרתה, ודמבלדור היה המוביל? הארי המשיך... זנב תולע היה כאן... פטיגרו, הבוגד, נראה "מדוכדך"? האם הוא היה מודע לכך שהוא רואה את ג'יימס ולילי בפעם האחרונה?
ולבסוף בת'ילדה שוב, שסיפרה סיפורים מדהימים על דמבלדור.
זה נראה בלתי יאמן שדמבלדור-
שדמבלדור מה? אבל היו כמה דברים שיהיו נראים בלתי יאמן על דמבלדור, שהוא פעם קיבל צלקת במבחן בשינוי צורה, לדוגמא או שכישף עז כמו אברפורת'...
הארי קם על רגליו וסרק את הרצפה. אולי שאר המכתב כאן איפשהו. הוא תפס ניירות, אוחז בהם בלהיטותו, בהתחשבות מועטה כשל המחפש הקודם, הוא פתח מגירות, ניער ספרים, עמד על כסא להעביר את ידו מעל הגג של ארון הבגדים, וזחל מתחת למיטה ולכורסא.
לבסוף, שוכב על פניו על הרצפה, הוא איתר מה שנראה כמו חתיכת נייר קרוע מתחת לשידה. כשהוא הוציא אותו, הוא ראה שזה רוב הצילום שלילי תארה במכתבה. תינוק עם שיער שחור ריחף
אם אתם רוצים את כל הפרקים בעיברית במלואם!! שלחו לי מייל לכתובת: yosaf12@walla.com