היי זה שוב אני והנה הבאתי לכם את פרק 6 תהנו!!
פרק 6 הגול בפיג'מה
============ הזעזוע מהמוות של עין-הזעם ריחף מעל
הבית בימים שלאחר מכן; הארי המשיך לצפות לראות אותו צולע דרך הדלת האחורית כמו שאר חברי המסדר, שנכנסו ויצאו כדי למסור חדשות. הארי הרגיש שרק אם יפעל ויעשה משהו, רגשות האשמה והצער שלו ירגעו, ושעליו לצאת למשימה שלו, למצוא ולהשמיד את כל ההורקרוקסים, כמה שיותר מהר. "טוב, אתה לא יכול
לעשות כלום בנוגע ל" — רון אמר את המילה הורקרוקסים בלי קול — "לפחות לא עד שתהיה בן שבע-עשרה. עדיין יש עליך את מעקב. ואנחנו יכולים לתכנן כאן כמו בכל מקום אחר, לא? או," הוא הוריד את קולו עד לכדי לחישה, "אתה חושב שאתה כבר יודע איפה האתה-יודע-מה נמצאים?" "לא," הודה הארי. "אני חושב שהרמיוני עושה קצת מחקר," אמר רון. "היא אמרה שהיא שומרת את מה שיש לה להגיד למתי שאתה תבוא." הם ישבו בשולחן האוכל; אדון ויזלי וביל בדיוק יצאו לעבודה. גברת ויזלי הלכה למעלה להעיר את הרמיוני וג'יני, בזמן שפלר התקלחה. "המעקב ישבר בשלושים-ואחת," אמר הארי. "זה אומר שאני צריך להישאר רק עוד ארבעה ימים. אז אני אוכל —" "חמישה ימים," תיקן אותו רון. "אנחנו חייבים להישאר לחתונה. הם יהרגו אותנו אם נפספס אותה." הארי הבין ש"הם" מתייחס לפלר ולגברת ויזלי. "זה רק עוד יום אחד," אמר רון, כשהארי הביט בו במרדנות. "הם לא מבינים כמה חשוב — ?" "ברור שלא," אמר רון. "אין להם מושג. ועכשיו שאתה מזכיר את זה, אני רציתי לדבר איתך בנוגע לזה." רון העיף מבט לכיוון הדלת למסדרון לבדוק שגברת ויזלי עדיין לא חזרה, ואז נשען קרוב יותר להארי. "אימא מנסה להוציא את זה מהרמיוני וממני. את מה שאנחנו מתכננים לעשות. אתה הבא בתור, אז תתכונן. אבא ולופין גם שאלו, אבל כשאמרנו להם שדמבלדור אמר לך לא לספר לאף אחד חוץ מאיתנו, הם עזבו אותנו. אבל לא אימא. היא נחושה לגלות." הניבוי של רון התממש בתוך בספר שעות. זמן קצר לפני ארוחת הצהריים, גברת ויזלי הפרידה את הארי מהאחרים בכך שביקשה ממנו לזהות אם איזה גרב אחת שייכת לו. ברגע שהיא לכדה אותו בפינה, היא התחילה. "נראה שרון
והרמיוני חושבים ששלושתכם עוזבים את הוגוורטס," היא החלה בטון נינוח ורגיל. "אה," אמר הארי. "טוב, כן. אנחנו עוזבים." "אני יכולה לשאול למה אתם נוטשים את ההשכלה שלכם?" אמרה גברת ויזלי. "טוב, דמבלדור השאיר לי... דברים לעשות," מִלמל הארי. "רון והרמיוני יודעים על זה, והם רוצים לבוא גם." "איזה סוג של 'דברים'?" "אני מצטער, אני לא יכול —" "טוב, בכנותשבת שמגיע לארתור ולי לדעת, ואני בטוחה שאדון וגברת גריינג'ר יסכימו איתי!" אמרה גברת ויזלי. הארי היא מודאג ממתקפת "ההורה המודאג". הוא הכריח את עצמו להביט ישר על תוך עיניה; כשהוא עשה את זה הוא שם-לב שיש להן בדיוק את אותו הגוון החום כמו שיש לג'יני. זה לא עזר במיוחד. "דמבלדור לא רצה שאף אחד אחר ידע, גברת ויזלי. אני מצטער. רון והרמיוני לא חייבים לבוא, זאת בחירה שלהם —" "אני לא רואה למה אתה חייב ללכת!" היא לחצה, מפסיקה כל העמדת פנים. "אתה בקושי בן שבע-עשרה! זה שטויות, אם דמבלדור היה צריך שמשהו שיעשה, היה לו את כל המסדר לרשותו! הארי, בטח הבנת אותו לא נכון. הוא בטח אמר לך שהוא רוצה שיעשה משהו מסויים, ואתה הבנת את זה כך שהוא רוצה שאתה תעשה את זה —" "זה לא שלא הבנתי אותו," אמר הארי. "זה חייב להיות אני." הוא הושיט לה חזרה את הגרב היחידה שהוא היה אמור לזהות. "וזה לא שלי." "הו, כמובן שלא," אמרה גברת ויזלי בחזרה פתאומית לטון הרגוע והנורמלי שלה. "הייתי אמורה לדעת. טוב, הארי, בזמן שעדיין יש לנו אותך, לא אכפת לך לעזור בהכנות לחתונה של ביל ופלר, נכון? עדיין יש כל כך הרבה מה לעשות." "לא — אני — ברור שלא," אמר הארי, מבולבל משינוי הנושא. "מתוק מצדך," היא ענתה, וחייכה בזמן שעזבה. מהרגע ההוא, גברת ויזלי גרמה להארי, רון והרמיוני כל כך עסוקים בהכנות לחתונה שבקושי היה להם זמן לחשוב. ההסבר האדיב ביותר להתנהגות זו היה שהיא רוצה להסיט את מחשבותיהם מעין-הזעם ומהפחד מהמסע האחרון שהיה שלהם. אחרי יומיים של ניקוי סכו"ם, התאמת צבעים לסרטים ולפרחים, פינוי נומים מהגינה ועזרה לגברת ויזלי בבישול מצבורים עצומים של מאפים, הארי החל לחשוב שיש לה מניע אחר. כל העבודות שהיא נתנה להם הרחיקה אותו, את רון ואת הרמיוני אחד מהשני; הוא לא הצליח לדבר איתם לבד מהלילה הראשון, כשהוא סיפר להם שוולדמורט מענה את אוליבנדר. "נראה לי שאימא חושבת שאם היא תצליח לגרום לשלושתכם לא להיפגש ולתכנן, היא תצליח לעקב את העזיבה שלכם," ג'יני אמרה להארי בקול שקט, בזמן שהם ערכו את השולחן לארוחת הערב בלילה השלישי לשהותו. "ואז מה היא חושבת שיקרה?" הארי מִלמל. "מישהו אחר יהרוג את וולדמורט בזמן שהיא תחזיק אותנו כאן שנכין מאפים?" הוא דיבר בלי לחשוב, וראה את פניה של ג'יני מתחוורים. "אז זה נכון?" היא אמרה. "זה מה שאתם מנסים לעשות?" "אני — לא — אני רק צחקתי," אמר הארי בחמקנות. הם בהו אחד בשני, והיה משהו שהיה יותר משּוֹק במבט של ג'יני. פתאום הארי שם-לב שזאת הפעם הראשונה שהוא נמצא איתה לבד מאז כמה השעות הגנובות שהיו להם ביחד בחצר הוגוורטס. הוא היה בטוח שגם היא נזכרת בהם. שניהם קפצו כשהדלת נפתחה, ואדון ויזלי, קינגסלי וביל נכנסו. לעיתים קרובות כעת, חברי המסדר הצטרפו לארוחת הערב, משום שהמחילה החליפה את כיכר גרימולד מספר 12 בתור המפקדה. אדון ויזלי הסביר שאחרי המוות של דמבלדור,
אם אתם רוצים את כל הפרקים בעיברית במלואם שלחו לי דואר ל yosaf12@walla.com