היי זה שוב אני והבאתי לכם כבר את הפרק הרביעי בעיברית!! (מצטער שלא הבאתי את 2 פשוט יש לי רק חלק קטן ממנו) טוב תהנו!!:
פרק
4 שבעת הפוטרים
============ הארי רץ חזרה לחדר השינה,הוא הגיע לחלון בדיוק בזמן כדי לראות את המכונית של הדרסלים יוצאת אל הכביש. המגבעת של דדאלוס נראית בין דודה פטוניה ודאדלי במושב האחורי. המכונית פנתה ימינה בסוף דרך פריוט. החלונות של המכונית בערו באדום מהשמש העכשווית, ואז היא נעלמה.
הארי הרים את הכלוב של הדוויג,את אש המחץ שלו ואת תרמיל הגב, העיף מבט אחרון בחדר המסודר שלא באופן טבעי,ואז עשה את דרכו המגושמת בחזרה למטה לפרוזדור, שם הניח את הכלוב, המטאטא והתיק בתחתית המדרגות. האור נמוג במהירות עכשיו, הפרוזדור מלא בצללים באור בין הערביים.
זו היתה הרגשה מוזרה לעמוד שם בשקט ולדעת שהוא עומד לעזוב את הבית בפעם האחרונה.
לפני זמן רב, כשהשאירו אותו לבד כשהדרסלים יצאו לבלות,השעות של הבדידות היו תענוג נדיר,עוצר רק כדי לסחוב משהו טעים מהמקרר, הוא היה ממהר למעלה לשחק במחשב של דאדלי או לפתוח את הטלוויזיה ולעבור בין הערוצים כרצונו.
זה נתן לו הרגשה מוזרה וריקה להיזכר בפעמים האלה. זה היה כמו להיזכר באח קטן שאבד.
"את לא רוצה להעביר מבט אחרון על המקום?" הוא שאל את הדוויג, שהיתה עדיין זועפת, עם הראש מתחת לכנף שלה. "אנחנו לעולם לא נהיה פה שוב. את לא רוצה להיזכר בדברים הטובים? אני מתכוון, תראי את השטיחון הזה. איזה זכרונות... דאדלי הקיא עליו אחרי שהצלתי אותו מהסוהרסנים... מסתבר שהוא אסיר תודה אחרי הכל, את יכולה להאמין לזה?... ובקיץ האחרון, דמבלדור עבר דרך דלת הכניסה הזו..."
הארי איבד את רצף החשיבה לרגע והדוויג לא עשתה דבר לעזור לו להשיבה,אלא המשיכה לשבת עם הראש מתחת לכנף.
הארי הפנה את גבו לדלת הכניסה.
וכאן למטה, הדוויג" הארי פתח דלת מתחת למדרגות, "הייתי ישן, את לא הכרת אותי אז- בחיי, זה קטן, שכחתי..."
הארי הסתכל סביב על ערימות הנעליים והמטריות, נזכר איך היה רגיל להתעורר כל בוקר ולראות את החלק התחתון של המדרגות, שברוב המקרים היה מקושט בעכביש או שניים. אלו היו הימים לפני שידע על זהותו האמיתית, לפני שגילה איך מתו הוריו או למה כאלה דברים מוזרים קורים לעיתים קרובות בסביבתו. אבל הארי עדיין יכל לזכור את החלום שהציק לו,אפילו בימים אלו. חלומות מבולבלים שכוללים הבזקים של אור ירוק ופעם אחת - דוד ורנון כמעט התנגש עם המכונית כשהארי סיפר את זה- אופנוע מרחף...
הייתה שאגה מחרישת אוזניים פתאומית ממקום קרוב. הארי התיישר בבת אחת וחבט את ראשו במשקוף הדלת הנמוך. עוצר רק כדי לפלוט כמה מהקללות המובחרות של הדוד ורנון, הוא התנדנד חזרה למטבח, לופת את ראשו ומביט דרך החלון לחצר האחורית.
החשיכה הייתה מוחשית, האוויר רטט. אז, אחד, אחד, דמויות החלו להופיע בקול פיצוץ כשהקסם המסווה נמוג.
המנצח על האירוע היה האגריד, חובש קסדה ומשקפי מגן ויושב ברגליים מפוסקות על אופנוע ענק עם סירה שחורה של אופנוע מחוברת אליו. מסביבו אנשים אחרים ירדו ממטאטאים ובשני מקרים מסוסים מכונפים שחורים דמויי שלדים.
פותח בתנופה את הדלת האחורית, הארי מיהר אליהם. הייתה קריאה כללית של שלום כשהרמיוני השליכה את זרועותיה סביבו, רון טפח על גבו, והאגריד אמר, "הכול טוב, הארי? מוכן להמשיך הלאה?"
"בהחלט," אמר הארי, מחייך באושר אל כולם. "אבל לא ציפיתי לכל כך הרבה ממכם!"
"שינוי בתוכנית," נהם עין הזעם, שהחזיק שני שקים גדולים ותפוחים, ושעין הקסמים שלו הסתובבה מהשמים הכהים אל הבית אל הגינה במהירות מסחררת. "בואו נכנס לפני שנדבר איתך על זה."
הארי הוביל אותם חזרה לתוך המטבח, שם צוחקים ומפטפטים, הם התיישבו על כיסאות, הושיבו את עצמם על משטח העבודה הנוצץ של הדודה פטוניה, או נשענו על המתקן הנקי שלה. רון, גבוה ורזה, הרמיוני, השער הארוך שלה קשור לצמה ארוכה. פרד וג'ורג', מגחכים בדיוק באותה צורה. ביל, מצולק קשות ובעל שיער ארוך, אדון ויזלי, בעל פנים נעימות,מקריח, משקפיו עקומות מעט. עין הזעם, שבע קרבות, בעל רגל אחת, עין הקסמים התכלת שלו מזמזמת בחלל הריק של העין. טונקס,שערה הקצר היה בגון האהוב עליה של ורד בהיר.
לופין, אפור יותר, מקומט יותר. פלר, דקה ויפיפייה, עם השיער הבלונדיני כסוף שלה. קינגסלי, גבוה ורחב כתפיים. האגריד, עם שערו וזקנו הפרועים, עומד כפוף להימנע מלפגוע עם ראשו בתקרה. ומנדגוס פלצ'ר, קטן, מלוכלך,ונראה חדור רגשי אשם עם עיני כלב הציד שלו מושפלות ושערו הסבוך.
לבו של הארי דמה כמתרחב ולוהט מהמראה. הוא הרגיש חיבה במידה שלא תאמן כלפי כולם, אפילו מנדגוס, שאותו ניסה לחנוק למוות בפעם האחרונה שנפגשו.
"קיחשבתי שאתה משגיח על ראש הממשלה של המוגלגים?" הוא קרא מעבר לחדר.
"הוא יכול להסתדר בלעדי לילה אחד," אמר קינגסלי. "אתה יותר חשוב."
"הארי, נחש מה?" אמרה טונקס מהעמדה שלה על מכונת הכביסה, והיא הניעה את ידה השמאלית לעברו, טבעת נצנצה שם.
"התחתנת?" הארי קרא, מביט על לופין. "אני מצטערת שלא יכולת להיות שם, הארי, זה היה מאוד שקט."
זה מבריק, ברכות-"
"בסדר, בסדר, יהיה לנו זמן לעדכון נעים אחר כך." שאג מודי מעל ההמולה, ודממה נפלה במטבח. מודי הפיל את השקים שלו לרגליו ופנה להארי, "כמו שדדאלוס בטח סיפר לך, אנחנו צריכים לנטוש את תוכנית א. פיוס ת'יקנס עבר צד. מה שגורם לנו בעיה גדולה. הוא עשה את זה פשע בלתי עביר לחבר את הבית הזה לרשת הפלו, למקם מפתח מעבר או להתעתק פנימה או החוצה. הכול נעשה בשם ההגנה שעליך כדי למנוע מאתה יודע מי להיכנס אליך. חסר טעם לחלוטין, לאור העובדה שהקסם של אימך עושה את זה כבר. מה שהוא באמת עושה זה למנוע ממך לצאת מכאן בבטחה. בעיה שנייה, אתה קטין, מה שאומר שעדיין יש רושם עלייך."
"הרושם, הרושם!" אמר מודי בחוסר סבלנות. " הקסם שמגלה פעילות קסומה סביב קוסמים מתחת לגיל 17, הדרך שבה משרד הקסמים מגלה על קסמי קטינים! אם אתה, או מישהו סביבך, מטיל כישוף להוציא אותך מפה, ת'יקנס הולך לדעת על זה, וגם אוכלי המוות.
אנחנו לא יכולים לחכות שהרושם ישבר, כי ברגע שתהיה בן 17 תאבד את כל ההגנה שאמא שלך נתנה לך.
בקיצור: פיוס ת'יקנס חושב שהוא לחץ אותך לפינה טוב ויפה." הארי לא יכל שלא להסכים עם הת'יקנס הלא מוכר.
"אז מה אנחנו
הולכים לעשות?"
"אנחנו הולכים
להשתמש באמצעי התובלה האחרון שנשאר לנו, היחיד שהעקבות לא יכולים לגלות, כי אנחנו לא צריכים להטיל קסמים כדי להשתמש בו. מטאטאים, ת'סטראלים, והאופנוע של האגריד."
הארי יכל למצוא סדקים בתוכנית הזו, אבל הוא שתק כדי לתת לעין הזעם את האפשרות לפנות אליו.
"עכשיו, הקסם של אמך ישבר רק תחת שני מצבים: כשאתה מגיע לבגרות, או-" מודי החווה לכיוון המטבח- "שאתה לא קורא למקום הזה בית. אתה והדוד והדודה שלך הולכים לדרכיכם הנפרדות, בהבנה מלאה שלעולם לא תגורו יחד יותר, נכון?" הארי הנהן. "אז הפעם, כשאתה עוזב, לא תהיה דרך חזרה, והקסם ישבר ברגע שתצא מהטווח.
אנחנו בוחרים לשבור אותו מוקדם, כי האלטרנטיבה היא לחכות לאתה יודע מי לבוא ולתקוף אותך ברגע שתהיה בן 17. הדבר האחד שיש בצד שלנו זה שאתה יודע מי לא יודע שאנחנו מעבירים אותך הלילה. הדלפנו עקבות מזויפים למשרד. הם חושבים שאתה לא עוזב עד השלושים. בכל אופן, זה אתה יודע מי שאנחנו מדברים עליו, אז אנחנו לא יכולים פשוט לסמוך על כך שהוא קיבל את התאריך השגוי. בטוח שיש לו כמה אוכלי מות שמסיירים בשמים באזור הכללי הזה, על כל צרה שלא תבוא. אז נתנו לתריסר בתים שונים את כל ההגנה שיכולנו לשים עליהם. כולם נראים כאילו יכלו להיות המקום שבו אנחנו הולכים להחביא אותך. לכולם יש איזשהו קשר עם המסדר: הבית שלי, המקום של קינגסלי, של דודה של מולי-מרלי , הבנת את הרעיון."
"כן," אמר הארי ,לא לחלוטין בכנות, כי הוא עדיין יכל להצביע על חור בתוכנית.
"אתה תלך להורים של טונקס. ברגע שאתה בתוך התחום של קסמי ההגנה ששמנו על הבית שלהם תוכל להשתמש במפתח מעבר למחילה. יש שאלות?"
"אה-כן," אמר הארי. "אולי הם לא ידעו באיזה מהשנים עשר הבתים המוגנים אני מתחבא בהתחלה, אבל זה לא יהיה די ברור כש.." –הוא ערך ספירת ראשים מהירה- "14 מאיתנו עפים לכיוון ההורים של טונקס?"
"אה," אמר מודי."שכחתי לציין את נקודת המפתח. ארבעה עשר מאיתנו לא יעופו להורים של טונקס. יהיו שבע הארי פוטרים שנעים בשמים הלילה, כל אחד מהם עם בן זוג, כל זוג נע בכיוון בית בטוח אחר."
מתוך גלימתו מודי משך עכשיו בקבוקון של מה שנראה כמו בוץ. לא היה לו צורך לומר עוד מילה. הארי הבין את שאר התוכנית מיד.
"לא!" הוא אמר בקול רם, קולו מצלצל במטבח. "בשום אופן לא!"
"אמרתי להם שתיקח את זה ככה," אמרה הרמיוני עם שמץ של שלוה.
"אם אתה חושב שאני אתן לששה אנשים לסכן את חייהם- !"
"- כי זו הפעם הראשונה בשביל כולנו," אמר רון.
"זה שונה, להעמיד פנים שאתם אני-"
"טוב, לאף אחד מאיתנו אין באמת משיכה לזה," אמר פרד ברצינות. "תאר לעצמך שמשהו משתבש ואנחנו תקועים
בתור צורות כחושות ומצולקות לנצח." הארי לא חייך. "אתם לא יכולים לעשות את זה אני לא אשתף פעולה, אתם צריכים אותי שאני אתן לכם שיער."
"טוב, זה חיסול של התוכנית," אמר ג'ורג', ברור שאין שום סיכוי לכולנו להשיג חתיכה משערך אלא אם תשתף פעולה."
אם אתם רוצים את כל הפרקים בעיברית במלואם שלחו לי דואר ל yosaf12@walla.com