"עריסת חתול" הוא אחד מאותם ספרים, אשר בוראים מטאפורה, המקבלת חיים משלה וצוברת תאוצה בתודעה הציבורית, במנותק מהספר. מטאפורה זו, ב"עריסת החתול", היא כמובן המונח "קרח תשע".
בטרם ניגש לגוף הספר, ראוי לציין שספר זה, מספריו המוקדמים של וונגוט, ביסס את מעמדו בחזית מגמת מיואשי התרבות המערבית. אהבתו המאזוכיסטית לאנושות, יצרה תמהילים מדודים בקפידה (ושמא, בהבזקי טירוף?) של התעללות חסרת רחמים במין האנושי, חמלה פטרונית, שנינות סאטירית - זדונית ודבקות נאמנה ברוח האדם.
הספר נכתב על - ידי דמות משנה (מספר עד), על אי קריבי שכוח אל, בעולם פוסט אפוקליפטי. הסיפור עוקב אחר מספר דמויות, הסובבות (ביודעין או באקראי) סביב אותו חומר, המכונה
קרח תשע. בין הדמויות ניתן למצוא יפהפיה קריבית, שלישיית אחים - גמד, ענקית ומהנדס תמהוני, נביא של כת מחתרתית, עריץ נלעג ועוד דמויות משעשעות - עגומות.
ראשית העלילה היא רצונו של המספר לכתוב ספר תיעודי, על קורות יום הטלת הפצצות האטומיות על יפן - בביתו של אחד ממפתחי הפצצה. במהלך התחקיר המקדים לספרו, הוא יוצר קשר עם
מעסיקו לשעבר של אותו מדען ועם אחד מילדיו (רשמית של המדען, אך ייתכן גם של מעסיקו לשעבר), שהוא במקרה גמד. משם מצטלבות דרכיהם של המספר עם שלושת ילדיו של
המדען (או מעסיקו לשעבר), כשהוא יודע שבבעלותם נמצא החומר הרה - הגורל "קרח תשע".
"קרח תשע", כך מגלה המספר, הוא למעשה קרח, בצורת התגבשות אלטרנטיווית של המים. למעשה, כפי שמוסבר למספר, החומר "מלמד" את המים להתגבש באופן מיידי. מה שגורם לכך שכל גרגר של אותו קרח, יכול להקפיא כמות בלתי מוגבלת של מים, ברגע שהוא נוגע בהם.
בסופו של דבר, לאחר שקווי העלילה מתנקזים לאי קריבי נכשל, בשרשרת אירועים זריזה ואקראית, נוצר מגע בין "קרח תשע" למי האוקיינוס. דבר זה גורם להקפאה מידית של המים בעולם, או לפחות רובם המוחלט.
בשלב זה מתיישב המספר לכתוב את ספרו, בחברת יתר הניצולים האמריקאים (המקומיים התאבדו בעצת מנהיגם הדתי).
סוף הספר, כמו מרבית ספרי וונגוט, מותיר אותך עם מועקה כבדה בחזה וחיוך חולמני על השפתיים.
רוצו לקרוא.
סקירות נוספות אודות עריסת חתול