זן אחר

זַן אחר
מחברת: ליאורה כרמלי
תקציר ע"י: shefer 300 /  18 March 2009  
הוצאת: הקבוץ המאוחד, סימן קריאה,  2000 
"כעת שאפה מירה את אוויר הלול, מרחרחת אותו ובודקת את טיבו"
"כעבור יומיים הגיע שוב. הפעם מצא אותה מגרפת עלי שלכת מהדשא"
"היא נפנתה אליו, ראתה את עיניו החמות נעוצות בה בציפייה"
            ספרים כאלה תמיד יכתבו – ותמיד יקראו. ליאורה כרמלי כתבה 'ספר טיסה'/'רומן רומנטי'/'ספר משרתות' טוב בסוגו.  תוכן הספר <218 עמ'> ניתן לסיכום במשפט אחד: "לולנית רווקה במושב הרה לגבר אחד, ונישאת לשני". 
הטעם שבספר  נמצא בשני מישורים:
הראשון, והמקורי שביניהם, הוא הריאליה השזורה בספר, ותופסת חלק נכבד ממנו;  העלילה מתרחשת במושב בשרון, בימינו אלה, והמחברת – הבקיאה בחיי המושב – משתמשת בכל החומרים האפשריים: העבודה בלול - המתוארת לפרטיה; ההיסטוריה המושבית – בזכרונות הכתובים של האב המייסד; חיי החברה – על המתחים והקשרים השוטפים, ועל הרגעים המיוחדים; והריאליה – בית-העם הדולף, חצרות המשק;
השני, שאינו מקורי כלל – והוא המושך חלק מקהל הקוראים ודוחה את חלקו האחר – הוא הסגנון, זה המאפיין  'רומן רומנטי'.  כמו:
"היא ידעה שמתחת לחספוסו הגס יש נשמה, רגשות, רצונות, מבוכות".
"השתיקה נפרשה ביניהם כמו שדה מוקשים, ושניהם חששו להכנס לתוכו".
"כציפור נקבה הנענית לתצוגת הנוצות הססגוניות של הזכר, הוקסמה מירה מדוב".
"דוב הביט במירה וראה מצח שיהלומי זיעה מבהיקים עליו, עינים מושפלות, שפתיים פשוקות...".
            המחברת הולכת בקטנות: היא מצמצמת את העלילה למקום קטן ושקט, אך מצליחה להראות כי הוא עולם ומלואו.  מתחת להיבט הרומנטי המתקתק נמצאת קרקע מוצקה של חיים בריאים: חיי עמל מפוכחים, רגשות מודחקים ונחשפים – מכל טוב.
לקורא שאינו נרתע ממעט 'שמאלץ', ולמושבניק  - הנאה מובטחת.