נתחיל מהסוף: האנטינגטון מודאג לזהות האמריקאית, וחושש שהיא עתידה לקרוס תחת לחצים שונים. הוא רואה בכך סכנה לקיומה של
אמריקה כמו שאנו מכירים אותה כיום, ובאופן רחב יותר - גם לעולם המערבי כולו.
נקודת המוצא היא בהגדרה כללית של מושג הזהות הלאומית, על מאפייניו השונים. לאחר הדיון התיאורטי בנושא, עובר האנטינגטון לדון במרכיבים השונים של הזהות הלאומית האמריקנית. הוא מאפיין את ליבת התרבות האמריקנית כאנגלו-פרוטסטנטית, כלומר תרבות השואבת את שפתה ועקרונותיה מהמסורת האנגלית ואת דתה והלכות חייה מתוך הנצרות הפרוטסטנטית. המסורת האנגלית רלוונטית בכל הנוגע לחירויות, שלטון החוק, הפרדת רשויות ודמוקרטיה; הפרוטסטניזם רלוונטי בכל הנוגע למוסר עבודה, הסתמכות האדם על עצמו, סלידה מהיררכיה ועוד. הוא מאפיין את החברה האמריקנית כחברה שנוסדה על ידי מיישבים ולא על ידי מהגרים, כדי להבליט את החזון והגיבוש התרבותי של המייסדים. לאחר סקירה של עקרונות הזהות האמריקנית, האנטינגטון מתאר את האופן הכרונולוגי בו התפתחה
זהות זו: החל ממלחמת העצמאות ועד ראשית המאה ה-21. על התיאוריה שלו, בתחילה הזהות המדינתית הייתה השלטת, ורק לאחר
מלחמת האזרחים עלתה לגדולה הזהות הלאומית האמריקנית כמאפיין בולט. תהליך זה הגיע בשיאו במהלך מלחמת העולם השנייה, אך מאז (כאשר בשנות השישים מתחילה המהפכה של זכויות הפרט) היא נמצאת בירידה מתמדת (למעט התקופה שלאחר המתקפה ב-11 בספטמבר).
ישנן שני איומים עיקריים לזהות האמריקנית:
1. בגידת האליטות: האליטות הפוליטיות, תקשורתיות וכלכליות מזהות את עצמן יותר יותר כבינלאומיות ופחות כאמריקניות. הדבר נובע מתהליכים שונים של גלובליזציה ותפישות מוסריות. האנטינגטון טוען כי יש פער בין האליטות לבין הרוב המכריע של העם.
2. ההגירה ההיספנית, ובעיקר המקסיקנית. האנטינגטון נסמך על נתונים סטטיסטיים שמראים כי איזורים מסויימים בארה"ב למעשה נכבשים תרבותית על ידי
מהגרים היספאניים אשר דוחים את קבלת הזהות האמריקנית. ההיספאניים שונים מכל גל
הגירה אחר משום שהם אינם מנסים להפוך לאמריקנים, אלא שומרים על זהותם המקורית. בכך הם מאיימים להפוך את אמריקה לדו-לאומית, דו-לשונית, דו-תרבותית וכו''.
סקירות נוספות אודות Who Are We: The Challenges to America''s National Identity