"כביום היוולדה עמדה עירומה / ובעורה שום פצעון: גזרתה עצומה! / הכתפיים! הזרועות! (ראיתי, נגעתי) / כשהזדקפו פטמותיה כמעט השתגעתי,
/ ומתחת - הבטן - עירמת חטים, / ומשולש שער-ערווה המזמין עימותים..."
כך מתרגש המשורר הרומי אובידיוס מקסמי אהובתו קורינה. משוררים ארוטיים בכל שפות העולם תיעדו את הריגוש והמצוקה של האהבה הגופנית בצורות שונות ומגוונות. טווח לשונם נע משפל של ניבולי פה עד להשתפכות נפש עדינה ונאצלת.
אריה זקס ליקט ותרגם מן
השירה הארוטית העולמית תוך ניצול שירי של כל משאבי העברית: מסלנג בוטה וליצני, דרך שפה תקנית, ועד למרומי המליצה החגיגית. הנחה אותו העיקרון של עברית שאוזן הקורא בימינו תקלוט אותה בצורה טבעית, בלתי מאולצת ובלתי אמצעית.