נפש האדם

במין שירה כמו בשפתו השגורה בפיו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל מכיל את ההתמודדות של האדם מול עצמיותו בפחות מ-20 שורות. עצום הוא כישרונו לתמצת תהליכים נפשיים חודרי עומק.
ביסוד הכללי, הרב מסביר כי האנוכיות היא לא תכונה שטחית, אלא ממלאת את כל מהותו של האדם, והאדם צריך בעבודה תמידית להחלץ ממנה.כל חייו בוחן האדם את המציאותעל פי השאלה: מה יהיה גורלי הפרטי?. לפעמים השאלה היא גלויה לפנינו ועוסקת בקשיים גשמיים, אך יש בנפשנו חלק השואל את השאלה בצורה הסמויה מן העין- חלק שמפחד מהחיים, מרגיש מאויים מהם ותמיד מחפש את מה שיציל אותו- החיפוש אחרי תחושת הערך,הרגשת הערך לעצמו. בלי שאדם ירגיש תחושת ערך, הרי הוא כמת. כך האדם כל חייו בחיפוש אחר סיפוק תחושת ערכו,"שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות,ואין קץ ליסורים גשמיים ורוחניים". כאשר אנו מתבוננים בחיינו ברמה פרטית, הדבר מביא אותנו לידי תחושת ריק ותסכול, הלא אין סוף לקשיים שאדם נתקל בהם במהלך חייו! יתרה מכך,רוב האנושות נמצאת בשגרה הכוללת: לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחזור הביתה,ללכת לישון. האם אלו הם חיינו?.
אלא, אם נגביה את המבט ונחלץ ממסגרותינו הפרטיות, נצליח לראות את התמונה הכוללת - שתחושת ערכנו נובע מקיומנו ולא להיפך, שאנחנו קימיים בעולם - כי העולם זקוק לנו, אז נתמלא בחדוות אושר, ולמרבה הפלא- כך גם תתבסס אצלנו הפרטיות בצורה הראויה.