ספר שירי / רחל. השיר מתאר את תהליך היצירה של המשוררת. הסבל והמצוקה שלה הופכים בסופו של דבר "למחרוזת
מילים מלבבת", המילה "מחרוזת" מרמזת לשירים, לחרוזים. נוסף לכך המשוררת מפרטת את הספר שכריכתו לבנה, שהוא ספר השירים שלה.
יש פירוט של הכאב. צרחתי, נואשת, כואבת מצוקה, אובדן.
למרות הכאב הרב יוצא משהו טוב "מחרוזת מילים מלבבת", יש ניגוד בין שתי השורות הראשונות המבטאות את הכאב, לבין שתי השורות האחרונות המתארות את הדברים הטובים שצמחו ממנו. בשתי השורות האחרונות יש תקבולת משלימה כאשר "ספר שירי הלבן" מפרט למה הכוונה ב"מחרוזת מילים מלבבת".
בשתי השורות בבית השני יש תקבולת, כל הדברים שהמשוררת לא גילתה אפילו לחברים קרובים נגלים לעין כל בשירים.
"נחשף החתום בי באש" – כשם שהברזל המלובן משאיר את חותמו על הבשר, על העור, כך כל הסבל משאיר את חותמו במשוררת. גם מבחינה נפשית וגם מבחינה פיסית. הדברים שהיא חוותה השאירו בה צלקות נסתרות שנחשפות באמצעות השירים. כל הציור הזה מטאפורי.
"הלב הכורע" – האנשה, הלב כפוף בגלל העצב והסבל. את כל הכאבים הנסתרים האלה שנחשפו בשירים "יד כל במנוחה תמשש" – הקורא מתייחס לסבלה בשלווה, בנינוחות; בכוונה בוחרת המשוררת להשתמש במילים "ידיי" ו"תמשש" כדי להדגיש שהשיר לא ניקרא כמו שצריך ולא חדר ללב, אלא גורם לתנועה סתמית של הקורא שמעביר דף.
כל בית הוא משפט אחד המביע רעיון אחד. בית א' הסבל שבא לידי ביטוי בשירים, בית ב' הקוראים שלא מתייחסים לסבל.