חיים נחמן ביאליק.-צנח לו זלזל
בית א': בבית זה
מתואר הזלזל הישן; הדובר השר אומר שגם הוא ישן, ולכן הוא יוצר מטאפורה בינו לבין הזלזל. מעתה ואילך, כל מה שקורה לזלזל קורה בעצם לדובר.
הזלזל צומח על הגדר, הגדר הוא מקום שאינו שייך לאיש, השהייה על הגדר מצביעה על חוסר שייכות, חוסר ביטחון ובדידות.
בסיום הבית מעלה הדובר שאלה קיומית קשה ומורכבת : "ומה לי ולגזעי? ומה לי ולשוכי?"
הוא תוהה מה הקשר בינו לבין שורשיו, מולדתו, דתו ומשפחתו.
בית ב': בבית זה מתואר תהליך טבעי של מעבר מסתיו לחורף, נשל הפרי, הפרח כבר נישכח, שרדו העלים.
בהמשך מתאר הדובר את הסערה כמלחמה. העלים הנושרים מכונים חללים. השימוש בביטוי זה מערב רגשות כואבים.
הדובר כואב את העלים הנופלים.
בית ג': בבית בולטות הבדידות והחשיכה, הפתיחה במילה "אחרי" מצביעה על כך שהאירועים מהבית השני נמשכים; הדובר ששרד בניגוד לחבריו החללים, נחבט כתוצאה מהסערה.
בית ד': בבית זה מפתיע המשורר את הקוראים. הוא פותח במשפט "ושוב יפרח אביב". בעונת האביב, הצמחים מתחדשים ופורחים, זו עונה בעלת קונוטאציה חיובית.
הבית פותח במילה "ושוב", מילה זו מציינת מחזוריות. אנו מצפים שהדובר יפרח ויתחדש, מכיוון שהגיע האביב אבל זה לא קורה.