יגון

יגון / אנטון פבלוביץ'' צ''כוב
האקספוזיציה בסיפור
-          תיאור זמן, מקום ודמויות – יצירת אווירה.
-          לכותרת משמעות רבה – נותנת תחושה שלילית, תחושת עצב.
רמזים מטרימים באקספוזיציה על ההמשך:
-          דמדומים, אווירה קודרת.
-          אנלוגיה: יונה העגלון (נוהג במרכבה) והסוסה דומים במהות הכללית שלהם. הסוסה מתוארת בדיוק ההיפך ממה שהיא מסמלת – הי צנומה, רגליים דקות. תיאור הסוסה מתאר גם את יונה העגלון.
-          אנלוגיה נוספת – מתואר שהסוסה חושבת שהיא לא מתאימה לאזור והיא נותקה מהשדות והביאוה למקום זר – העיר, מקום מפחיד ולא רגיל. כך למעשה גם העגלון. ישנה כאן האנשה לסוסה. שני היצורים נתלשו מן הכפר והובאו לעיר – מה שמקנה תחושה של ניכור וזרות.
-          ניתנות תכונות חייתיות ליונה – תנועת צווארו, צהלותיו. ניתנות לו תכונות של סוס.
תגובות הדמויות בסיפור לניסיונות השיחה של יונה העגלון
הסיפור בנוי כך שהתגובות לניסיונות השיחה של יונה על בנו שמת -  הולכות מהאדם בעל הדרגה הגבוהה ביותר לדמות בעל הדרגה הנמוכה ביותר – באותה המידה גם יורדת גם רמת ההתעניינות, עד שמגיעים למהפך אירוני.
 
 
מהפך אירוני – האירוניה היא שהסוסה מתנהגת בצורה הכי אנושית למרות שהיא בעל-חיים. ישנה כאן ביקורת חברתית – האמנם בני האדם נעלים יותר על בעלי החיים? האירוניה מעצימה את המסר ומחדדת אותו.
האנלוגיה בסיפור
אנלוגיה – השוואה. ישנם שני סוגים של אנלוגיות – אנלוגיה ישירה שפירושה השוואה שמדגישה את הדמיון בין הגורמים המושווים. אנלוגיה הפוכה שפירושה ששני הגורמים יהיו הפוכים זה לזה. בסיפור זה ישנה אנלוגיה ישירה.
האנלוגיה היא גורם מרכזי וחשוב ביצירה "יגון" ובכדי ליצור אותה, לסוסה מוענקות תכונות אנושיות (האנשה) וליונה ניתנו תכונות של בעלי חיים. האנלוגיה ביצירה זו מתחילה כבר באקספוזיציה שבה ישנה השוואה במראם החיצוני של יונה וסוסתו - "הרכב יונה פוטאפוב כבר הלבין כולו ודמה לרוח-רפאים" – "סוסתו לבנה ודוממת כמותו".  בנוסף, מתואר כי הסוסה שקועה במחשבות והרהורים, מה שברור לנו שלמעשה מיוחס ליונה העגלון (שהרי סוסים לא "שקועים במחשבות והרהורים"). האנשה זו שניתנת לסוסה מסבירה את תחושת הניכור (זרות) שחשים יונה וסוסתו, שניהם יצורי כפר שהגיעו לעיר שלא מבחירה, הם אינם מכירים את העיר, לא שולטים בדרכיה ובדרכי ההתנהגות שבה. המספר מנסה להראות כמה שיונה והסוסה דומים – הסוסה אנושית וכך אנחנו מסוגלים להאמין שהיא מקשיבה והדבר עוזר להבין את המסר.
תחושת הניכור שחשים יונה וסוסתו יוצרת תחושת מועקה שמקדימה את הידיעה שיונה הינו אב שכול, כך שעוד לפני שאנו יודעים על מות בנו של יונה, אנו יודעים שהתחושה היא כבר קשה אצלו (ואצל סוסתו). לתחושה זו מצטרפת גם העובדה שיונה מתקשה לנהל דו-שיח עם נוסעיו ועם בני המעמד הנמוך (כגון החצרן והעגלון הצעיר) ובסופה של היצירה מוצא את עצמו יונה מדבר עם סוסתו, שהיא היחידה שמוכנה להקשיב לו. בכך שהסוסה היא היחידה ש"מוכנה להקשיב" ליונה, מועבר מסר של ביקורת חברתית על החברה המנוכרת שאינה מתייחסת ליחיד ועל כך שבני האדם הם לא בהכרח עליונים על בעלי-החיים. האנלוגיה עוזרת לנו גם להבין את המסר של היצירה ולחדד אותו בכך שהיא משווה בין יונה (בן-אדם) לבין סוסתו (בעל-חיים) ומראה שבני האדם ובעלי החיים לא כל כך שונים ושאולי בעלי-החיים הם דווקא עליונים על בני האדם ולא להיפך.
מטרות האנלוגיה:
1.        לספר על יונה דרך הסוסה ולהראותשהסוסה אנושית.
2.        האנלוגיה חיונית להדגשת הביקורתהחברתית הנוקבת שביצירה.
המסר של הסיפור
ביקורת חברתית – החברה מנוכרת ואינה מתייחסת ליחיד (נמוך המעמד).
מסר הסיפור מראה שבעלי-חיים עליונים על האדם. האנלוגיה תורמת להבנת המסר בכך שמראים שבעלי החיים (הסוסה במקרה זה) מאוד דומים לנו ומראים שאנחנו לאו דווקא עליונים עליהם אלא שהם עליונים עלינו.
"היגון" בסיפור
יונה מתכחש למצבו הרע כי הוא יודע שלא יוכל להתמודד איתו – הוא אומר שהיגון נובע מכך שהוא לא הרוויח כסף, אך למעשה הסיבה ליגונו של יונה היא שאף אחד לא שומע את על ליבו ואובדן בנו גם הוא מעיק עליו ומעצים את תחושת היגון שלו.
יונה , הוא אינו מבין מה קורה – אפילו מלאך המוות, שאמור להיות דמות אחראית – אכזב אותו וגרם לו לקבור את בנו, במקום שהמצב יהיה הפוך – דבר בלתי נתפס.
לסיכום ניתן לומר שהיגון נובע מהזרות, מחוסר הכסף לכאורה, ממות בנו ומאי-הבנת סדרי העולם.
ככל שלא מקשיבים לעל ליבו, כל עולמו ותפיסתו של יונה מתערערת – הסביבה לא מוכרת ולא ברורה – אין לו את הביטחון וההבנה הבסיסית של מה שקורה.
עמדת המספר בסיפור
-          המספר בסיפור זה הוא מספר יודע הכל מכיוון שהוא מתאר רגשות שאותם חשים יונה וסוסתו. המספר אובייקטיבי אך מעט סובייקטיבי (הוא מביע דעתו על המתרחש).
-          המספר מתערב ביצירה. הוא תוהה – האם לא קיים אדם אחד שמסוגל להקשיב ליונה?! עמדתו של המספר עוזרת להעברת המסר החברתי של היצירה.
-          ליצירה מסר דידקטי: ביקורת חברתית על השפלות והאטימות של החברה האנושית ליגונו של הפרט והעובדה שרק הסוסה מקשיבה לו מראה עד כמה הניכור גדול ובני האדם אטומים.
-          הסופר (לא המספר) הוא "בורא" היצירה והוא בוחר את עמדת המספר. יתכן שבסיפור אחר, יבחר הסופר בעמדת מספר אחרת.
-          המספר גורם לנו לדעת שהשיחה היא צורך חיוני של יונה. "כשם שהבחור התאווה למים, כך מתאווה הוא לשיחה" – דימוי מטאפורי – כמו שהבחור זקוק למים (צורך טבעי וחיוני לאדם) – באותה המידה דרושה השיחה ליונה.
-          המספר חיוני כיוון שיונה מדחיק את יגונו ולכן איננו יכולים להבין את המסר הדידקטי החשוב ואילו המספר, באמצעות שאלות שהוא מעלה, מכוון אותנו למסר ולביקורת החברתית. הוא גם הופך את המסר לנוקב, אמין ודידקטי.
הערות נוספות
-          הסיפור הוא סיפור אוניברסאלי – הוא יכול לקרות בכל זמן, בכל מקום ולכל אדם.
-          סיפור זה הוא סיפור דידקטי (חינוכי) – סיפור שמטרתו שבסיומה של הקריאה נעבור תהליך חינוכי ונסתכל על החיים בצורה אחרת.