רשומון

זהו עיבוד לבמה לסרט המפורסם של אקירה קואסאווה.
סיפור המסגרת:
הכהן עומד מתחת לשער רשומון הגדול, ביציאה מהעיר קיוטו. הוא החליט לעזוב את העיר ואת הכהונה. חוטב העצים מגיע ומעקב אותו. פתאום צץ משום מקום מעצב הפיאות המכוער והמגעיל מופיעה ומתגרה בשניהם. הכהן בז לו ונגעל ממנו, וזה הדדי. המעצב מסתקרן מהסיפור על המשפט שנערך אתמול, בו נחקר טאיומארו, השודד המפורסם, על אונס ורצח. החוטב מספר לו על המשפט.
בבית המשפט:
טאיומארו מתרברב ומודה ברצח.
ביער:
טאיומארו ישן, על פניו חולפים סמוראי עם אשתו. טאיומארו מתעורר ומעקב את האישה והבעל. הבעל מגן על האישה. טאיומארו מפתה את הבעל, והם משאירים את האישה לבד. טאיומארו קושר את הבעל לעץ בתוך היער. טאיומארו אורב לאישה, האישה נבהלת, רצה לבעלה. הבעל מתבייש מאוד על כך, ששודד דרכים הצליח להשתלט עליו. טאיומארו מגיע, האישה מפחדת, תוקפת אותו. הוא משחק איתה ואז אונס אותה.
האישה בוכה, מתחננת, מנסה לפתות את טאיומארו להלחם עם בעלה. הוא מבין את המשחק. היא מסנה להתאבד, הוא עוצר בעדה, הודף אותה, משחרר את הבעל והם מתחילים להלחם. הבעל כמעט הורג אותו, אבל בסוף טאיומארו מנצח והבעל מת. האישה בורחת תוך כדי הקרב.
בסיפור המסגרת, מתחת לשער רשומון הגדול:
הכהן המום מזה, שלאישה היה סיפור לגמרי אחר, וחוטב העצים מציג אותו.
בבית המשפט:
האישה מספרת על קורותיה, נישואיה עם בעלה הסמוראי, ועל מה שקרה על אם הדרך ובתוך היער.
ביער:
האישה מעוררת הזדהות ורחמים. הסצנה המוצגת היא ההתרחשות – לפי דברי האישה, אחרי האונס. טאיומארו מעליב ופוגע במילים בה ובבעלה, אך אז הולך בפתאומיות. האישה מופתעת, מאושרת, רצה לשחרר את בעלה. היסטרית. מלטפת ומחבקת אותו. הבעל נשאר קפוא, הוא בז לה. האישה לא מאמינה, היא מפחדת, משתגעת, כל עולמה חרב עליה. היא מבקשת שיהרוג אותה, הוא לא עונה, שואלת אותו מה לעשות, והוא לא עונה. מאיימת עליו בפרץ של טרוף עם הסכין. הורגת אותו. מתעלפת.
מתחת לשער רשומון הגדול:
הכהן מזועזע מהשקרים. החוטב מגן על הכהן מפני הזלזול והלעג של מעצב הפיאות. הכהן מיוסר, המעצב לוחצת לשמוע את ההמשך, מרוצה מהסיפור.
לבית המשפט הביאו מדיום, שדרכו מספר הבעל המת את גרסתו.
הבעל כועס, מיוסר. כל האשמה, מבחינתו, נופלת על האישה, חתולה סקסית מפתה וחושנית. הבעל מרגיש נבגד. האישה מבקשת ללכת אם טאיומארו, הוא לוקח אותה. היא עוצרת ומבקשת שיהרוג את בעלה. טאיומארו נגעל, משליך אותה על הרצפה, רוצה להרוג אותה, היא מצליחה לברוח. השודד משחרר את הבעל ובורח. הבעל מיואש, הכל שחור. הוא מתאבד.
מתחת לשער רשומון הגדול:
החוטב פולט שהוא יודע עוד, עוצר את עצמו. המעצב לוחצ עליו. החוטב מודה, מתבייש מאוד, אבל מסכים לספר.
ביער (גרסה רביעית):
טאיומארו מתחנן ומשתוקק לאישה, שמרחיקה אותו, הפעם היא לא חתולית, אלא נחשית, מתנשאת, משחקת בו. טאיומארו משפיל את עצמו כמו כלב. האישה מצליחה בעורמה לשחרר את הבעל, טאיומארו פוחד ממנו. הבעל לא תוקף את טאיומארו, אלא את האישה, במילים. כועס עליה. היא כועסת עליו שהוא לא נלחם על הכבוד שלה. טאיומארו מתעייף והולך, האישה מעקבת אותו. הבעל מתעצבן והולך גם. האישה קורסת בבכי. הבעל חוזר. האישה מתחילה לשחק עם הבעל, מחממת אותו. אח"כ היא עוברת לחמם את טאיומארו. סוף סוף הבעל וטאיומארו נכנסים לקרב אבל לא תוקפים. האישה צוחקת עליהם. הם מתחילים להילחם. הבעל כמעט הורג את טאיומארו, נופל על החרב שלו ומת. טאיומארו הולך. האישה ברחה עוד קודם.
מתחת לשער רשומון הגדול:
החוטב עדיין מתבייש, מתגונן. מעצב הפיאות כמובן מפקפק, כמו בכל הגרסאות הקודמות. החוטב מאשים את עצמו, הכהן מרגיע אותו. החוטב מתרגש, הכהן מתנצל, שניהם מודים אחד לשני וחוזרים לעיר.  
בכל שלוש הגרסאות המסופרות על-ידי שלושה גברים משתקפת האישה כאשמה עיקרית, על אף שנאנסה, ועל אף שרק בגרסתה שלה עצמה היא ההורגת את הבעל.