ראשו של ג'אבר

קבוצת תיאטרון נודדת מגיעה לבית הקפה של אבו אלדין "בעל האוזניים". אבו אלדין מקבל אותם. אחד הלקוחות בבית הקפה הוא כרים המשורר, והוא קורא לשחקנים שיר מחאה. באיחור ניכר מגיע הבמאי אבו סאלם, ומסביר את האיחור: המשטרה ערכה חיפוש עליו.
הבמאי מציג את הנפשות הפועלות ומתאר את החיים בבגדאד בתקופת שלטון הכליף "אלמוקתדר" (908–932)  והווזיר מוחמד אל עלקמי.
השחקנים משחקים את האספסוף של בגדאד, והם שרים שיר מחאה נגד השלטון (דאז).
ג'אבר הוא יפה תואר, פיקח ונצלן. מנסור, חברו, אינו מוצא עניין במחלוקת המתנהלת בין הכליף לווזיר ומפציר בג'אבר להניח לעניינים. ג'אבר חושב, שכדאי ללכת עם הצד המנצח בזמן הנכון.
בעל בית הקפה אבו אלדין מזדהה עם ג'אבר ומספר למשורר כרים, שהלוואי והיה כמו ג'אבר, או שלפחות היה לו בן כמו ג'אבר! כרים עונה באמצעות סיפור שתכליתו: החמור נשאר חמור אפילו אם ילבישו אותו בגדים מבריקים וצבעוניים.
חזרה לבגדאד: מחירי הלחם עלו, והסוחרים נהנו מההתקוטטות על השלטון, וכרגיל דם העם נמצץ, המחירים עלו, ותושבי בגדאד נוהרים למאפיות כדי להצטייד בלחם, לפני שהמחירים יעלו עוד. המאפיה של אבו עומר לא מפסיקה לעבוד, דחיפות ודחיקות בין האנשים על התור, והחיילים מתערבים.
מנסור מתחזה לעיוור ומנסה לעורר את האנשים, אך אלה אומרים: "הכי טוב להבטיח את הלחם ולהתסגר בבית עד יעבור זעם."
שוב אבו אלדין מתערב ומבקש ממנסור לא להסתבך.
הבמאי מבקר את השחקן ששיחק בתמונה הקודמת במאפיה את הבלש על כך, שלבש בגדים שלא מתאימים לתקופה. השחקן מסביר כי אין הבדל בין תפקיד הבלש אז והיום.
מסדרונות הארמון: מקהלת צמיתים משתעשעים במשחקי אהבה. ג'אבר מצטרף למשחקם. ג'אבר רוצה להוציא לאור את מה שהוא שומע מהצמיתים על שחיתות ועינויים בארמון.
הווזיר נכנס זעום ומבקש מיועצו עבד אללטיף להעביר מסר למלך פרס, שיבוא לעזרתו, אך היועץ לא מוצא דרך.
ג'אבר נכנס ומציע את שירותיו.
טקס הגילוח: האיגרת למלך פרס נחרטת על ראשו של ג'אבר. ג'אבר תשוש, והבמאי שואל אותו אם הוא בטוח שהוא רוצה להמשיך במשימה.
כרים המשורר מציג הצגת קרקוז ( תיאטרון בובות תורכי) על האבטלה.
הבמאי אבו סאלם שר שיר ערש
שוב בעל בית הקפה מתערב ומבקש מאבו סאלם, לא להציג תמונות עצובות כאלה. הוא מבקש לשוב לעלילת ראשו של ג'אבר.
ג'אבר נפרד מאהובתו זמורוד. הוא מפקפק בנאמנותה, אך היא אוהבת אותו וחוששת לגורלו.
הווזיר שולח את ג'אבר למשימה.
האספסוף מרכל על צמית שיצא עם איגרת סודית.
שתי תמונות סימולטאניות: מנסור ויאסר שליוו את ג'אבר לשערי העיר חוזרים ומדברים על פיקחותו. באותו הזמן רואים את ג'אבר במסעו לפרס.
המשורר כרים משווה את ג'אבר עם אנשים כיום, שרוצים לעשות כסף קל במשחקי מזל.
הבמאי אבו סאלם מספר על המצב בבגדאד: הרעב והמחלות גרמו לאנשים לחזור בתשובה ולהיות אדוקים.
ג'אבר מגיע למלך פרס ומוסר לו את האיגרת. המלך מצווה על בנו לפקד על המערכה ולהשמיד את בגדאד.
גורל ג'אבר נחרץ. הוא נידון למוות.
כרים קורא את המסר ומגלה, שהווזיר בעצם ביקש מהמלך לערוף את ראשו של ג'אבר. אבו אלדין מתפרץ בזעם ומתקיף את הבמאי אבו סאלם על רצח ג'אבר. הוא מאשימו במטרות פוליטיות.
צבאות פרס עולים על בגדאד. מוות והרס בעיר.
תצקיר זה הוא לפי עיבוד המחזה לקראת ההצגה בפסטיבל עכו 1989