וילהלם טל

מחזה זה של שילר, שנכתב בשנים 1803 ו-1804, עוסק במלחמת השחרור של שוויץ (וליתר דיוק: שלשלושת הקנטונים שייסדו את שווייץ) כנגד הכובשים האכזריים מטעם המלך אלברכט.
קונרד באומגרטן מגיע מתנשף: הוא הרג אציל מכוחות הכיבוש, כי זה רצה לאנוס את אשתו. וילהלם טל מציל אותו ומבריח אותו. הוא מובא לוורנר שטאופאחר, איש עשיר ומכובד, אך גם הוא סובל מהכיבוש. שטואפאחר מחליט לדבר עם ולטר פירסט, החותן של וילהלם טל, כדי לתכנן את המאבק בעריצות.
במערכה השניה אנו עדים תחילה לחילוקי הדעות בתוך האצולה השוויצרית, אבל אז: בכינוס היסטורי נשבעים נציגים של שלושת הקנטונים המייסדים להלחם בכובשים.
וילהלם טל נעצר על-ידי גסלר הכובש, כי לא ברך כובע, שהיה תלוי בכיכר כסמל הסמכות. הוא יכול להשתחרר, אם הוא מצליח לירות בתפוח המונח על ראשו של בנו, ממרחק של 80 מטרים. הוא מצליח, אך נעצר בכל זאת, כי הכובש חושש מנקמה. בדרך למעצר וילהלם טל נמלט. הוא אורב לגסלר במעבר צר, שם הוא צריך לעבור. ואכן, גסלר מגיע וגם מטריד אשה בדיוק. וילהלם טל יורה בו והורגו. ההתקוממות בעיצומה, משחררים אסירים פוליטיים וחוגגים, אך השוויצרים חוששים מנקמה מהמלך אלברכט. אבל זה נרצח על-ידי האחיין שלו יוהנס פריקידה. זה חושב, שטל ייקבל אותו, אבל טל טוען, שהוא לא פעל מתוך הגנה עצמית, אלא מתוך אינטרס אישי.
הנאצים השתמשו במחזה, ועד מהרה הפך למחזה המוצג ביותר על במות גרמניה. אבל ביוני 1941 נאסרה פתאום הצגתו. ההערכה היא, שהנאצים הבינו, שהמחזה לא רק מפאר לאומיות גרמנית, אלא גם מלחמת שחרור משלטון עריץ.