משמעות שם הרומן שם הרומן "המאהב" נבחר כשם כללי לכל דמויות המאהבים המתוארים בו. הסופר רצה ע"י שם הרומן
להביע את כל המניעים של העלילה ואת הדבר שאליו מתקשרים כל שאר הדברים והוא מצא את השם "המאהב". המאהב מביא את הניצוץ לעלילה לאורך כל הספור מרגישים במתח אשר ניגרר עם הקורא
ששואל את עצמו לאן נעלם המאהב בזמן המלחמה. השם מביע אהבה שאותה רוכש האדם לאסיה.
הוא מעין מקור מפלט מתוך הכלא המשפחתי שבה היא גרה. הוא מרעיף עליה אהבה ובהמשך נעלם ואיתו נעלמה האהבה, וכך במשך כל הספור מחפשים את האהבה, גם הבעל של אסיה שמחפש את המאהב של אשתו וגם אסיה שנתנה למאהב את ליבה.
סמלים:
ברומן יש סמלים רבים, שאפשר לפרש אותם בכל מיני צורות ופירושים.
הסמלים מפוזרים ברומן ולפעמים דבר זה אינו טוב. הסמלים מוסיפים לרומן ספקולציות עיוניות, הביקורת של הסופר מתבטאת דרך הסמלים ולכן מידתם צריכה להיות נכונה ולא מוגזמת. הסמלים רומזים לנו על דברים שאינם נגלים לעיננו ואנו צריכים להבינם תוך כדי הבנת הסיפור.
דוגמאות:
הבן החרש – יגאל מסמל את החרשות במשפחה. אין תקשורת במשפחה, האנשים אינם שומעים ומקשיבים זה לזה, והם שרויים במצב של בדידות. החרשות מסמלת את חוסר ההקשבה.
המוסך – סמל בניין ועשייה, עושר והצלחה כלכלית.
שנת 47 – מסמלת במישור הלאומי את התקופה בחיי העם היהודי לפני מימוש הציונות ע"י הקמת המדינה: יהודים וערבים חיים ביחד, זוהי תקופה משוחררת מעול, אחריות והתחייבויות. במישור הפרטי, גם הגיבור הראשי, אדם, חי אז חיים צעירים ללא עול ומחויבויות.
שנת 48 – הכברה הישראלית מקבלת את עול ניהול המדינה וצריכה להתמודד עם מלחמת השחרור והמאבק בערבים. במישור הפרטי אדם מקבל על עצמו עול חדש, נישואין. המרדף של אדם אחר גבריאל והמוריס 47 שלו מסמלים את הגעגועים שחשים לסמלים של 47 - החופש והחרות.
במישור הגלוי יש שנאה בין היהודים לערבים אל באופן לא מודע שני הצדדים תוהים איך לגמור את השנאה הזאת כי היא לוקחת כוחות רבים משני הצדדים.