דיצה: טיפוס חם וחברותי. טוענת שהערבים הם רעים אשפ"ים ולמרות שהיא מגדלת בבית ערבי היא טוענת שהערבים
כולם גדלים להיות רוצחים ומסוכנים לבריות. היא משתייכת לדור הישן האוהב והחם.
תרומתה ליצירה היא כמקשרת בלבד היא כמו נעץ המחבר את חלקי העלילה יחדיו.
ודוצ''ה היא בת העיר העתיקה ירושלים, שבילתה את מיטב שנותיה שם והתגלגלה לחיפה. בתחילת היצירה הסבתא הייתה מחוסרת הכרה ושמענו עליה מפי נכדה. לדמות לא היה עדיין אופי משלה ולא היה לנו ברור מי היא. אחרי שהכרתה שבה אליה מחשבותיה מעומעמות וקליטתה מוגבלת של הסובב. היכרות עמוקה יותר עם דמותה עושה הקורא באמצעות המונולוג הארוך הראשון שלה עם אדם ונעים בדירתה, לאחר שהכרתה שבה אליה. הוידוי משחרר אותה מלחצים וממתחים שהצטברו אצלה זמן רב. היא חושבת שאיבדה את הכרתה בגלל שעזבה את ירושלים.
זמן קצר לאחר ששבה לביתה היא שופעת חיוניות, קוראת עיתונים מתעניינת בפוליטיקה, הבית נקי ומסודר. היא מבקשת מנעים לקרוא לה קטע בעיתון: "שאין לערבים מחשבה אחרת אלא להשמיד את כולנו", מפני שבתוכה היא פוחדת ממנו שהוא ערבי טיפוסי שרוצה לגנוב ממנה. באמצעות העיתון היא בוחנת את כוונותיו.
לקראת סוף היצירה מחשבותיה נעשות צלולות אך היא הולכת למות מבחינה פיזית. היא חושבת שלא ניצלה את חייה כראוי "נולדתי במאה ה19-. לפעמים אני נדהמת כשאני נזכרת אבל עוד מעט המאה נגמרת, לא חבל. יכולתי גם לחיות קצת במאה הבאה, לפחות השנים הראשונות, אלפיים ואחת אלפיים ושתיים."
נעים: נעים הוא נער הערבי בגיל ההתבגרות שאביו שלח אותו לעבוד במוסך של אדם במטרה לעשותו מכונאי מומחה. שאיפתו האמיתית היא ללמוד אך רצונו של אביו גובר עליו. הוא מדקלם שירים בע"פ של ביאליק:
"אנחנו דור חרון לשעבוד וראשון לגאולה…"
מתחילת עבודתו במוסך נעים חש מדוכא מכיוון שחש שהוא מסוגל לעשות יותר מאשר סתם לטאטא ולאסוף ברגים. נעים בן 13 ו4- חודשים (הדיוק בגיל מראה את חשיבותו לנעים) ועובד כל היום בחברת מבוגרים. חסרים לו החיים של נער מתבגר.
מבחינה חברתית נעים לא מוצא את עצמו, מצד אחד הוא שונא יהודים ומצד שני הוא עובד אצלהם, לעיתים הוא חש כלפיהם חיבה, ולעיתים הוא חש זלזול, בוז ושנאה. מזאת למדים שנעים חלוק בדעתו הפוליטית. תמיד יש לו את הצד השונא שמנסה לדרוך על הצד האוהב, אחיו נהרג כאשר ניסה לפגוע ביהודים בגלל שנאה אליהם, והוא עובד אצל יהודים ואף מאוהב ביהודיה. יחסו אל בני-אדם נע בין יחס טוב ליחס מזלזל כך גם יחסו אל המדינה. אפשר לומר שהוא אדם חסר חוט שדרה שניתן להשפעה לטוב ולרע. שמו מסמל גם אולי את אופיו. במשך הרומן הוא מצטייר כאדם שקט נעים וביישן. אדם עם כבוד עצמי רגש ואהבה לזולת.
תרומתו ליצירה היא בכך שהוא מקדם את העלילה ומותח את הקורא בציפייה לראות את התפתחות הדברים בינו לבין המשפחה. פגישתו עם דפי מעוררת את רגשות החיבה שאופיינים לבני נוער. יש באופיו מרדנות, מהפכנות אך שתי תכונות אלה מדוכאות ע"י אביו. הוא אינו מתעניין בפוליטיקה, חדשות אלא בשירי אהבה ורק אהבה שמושמעים ברדיו.
שוורצי – המנהל המנהל היה אדם קריר. גם כאשר מת המורה למתמטיקה במלחמה הוא נאם מול התלמידים נאום בעל טקסיות חיצונית ולא דברים שבאו לו מהלב.
שוורצי אדם נאור, גם שמכוניתו הרוסה והוא מתקשר לאדם הוא מדבר בשפה צחורה:"מכוניתי חובקת עץ, חרטומה מעוקל". דפי מתעבת אותו ומצטערת שלא נהרג בתאונה. שוורצי אינה נחשבת דמות שהשתתפותה במונולוגים דומיננטית. שוורצי בא רק כדי לחשוף צדדים באישיותה של דפי וגם של אסיה.