המוטיבים באים להראות לנו את מצב הביניים שהולדן נמצא בו.
הולדן מודע לחיצוניותו והתנהגותו כנער מתבגר:
*עמ'' 102 – כשסאני
לוקחת כסף מארנקו של
הולדן "פתאום התחלתי לבכות, הייתי נותן כל דבר שבעולם, רק שאני לא אבכה, אבל בכיתי" – הולדן הגיב למצב כילד קטן שהיה זקוק להגנתו של אימו .במקרה זה הולדן לא היה מודע להתנהגותו לעומת: "כשיצאנו מחדר האוכל… התחלנו לזרוק כדורי שלג ולהשתגע לגמרי. זה היה ילדותי מאוד"
(עמ'' 37) – הולדן מודע להתנהגותו הילדותית.
מוטיב הברווזים
*הפעם הראשונה שבה מציין הולדן את הברווזים היא בשיחתו עם ספנסר על המבחן בהיסטוריה שבו הוא נכשל: "מה שמוזר, אבל, זה שחשבתי על משהו אחר בזמן שקשקשתי לו. אני גר בניו-יורק, וחשבתי על הבריכה שבסנטרל פארק, לא רחוק מסנטרל פארק דרום. שאלתי את עצמי, אם היא תהיה קפואה כשאני יגיע הביתה; ואם היא קפואה, לאן מסתלקים הברווזים. שאלתי את עצמי לאן מסתלקים הברווזים כשהבריכה קופאת ונעשית כולה קרח. שאלתי את עצמי אם מישהו בא ולוקח אותם באוטו משא לגן חיות או משהו כזה. או שהם סתם עפים להם" – עמ'' 15.
*הפעם השניה שבה הולדן מדבר על הברווזים היא בדרכו למלון. הוא פונה לנהג המונית שבה הוא נוסע ואומר:" היי, שמע אמרתי. אתה מכיר את הברווזים האלה בבריכה, בדיוק על יד סנטרל פארק? האגם הקטן הזה? אולי במקרה אתה יודע לאן הם הולכים, הברווזים, כשהוא כולו קופא? אולי אתה יודע, במקרה?"
*הפעם השלישית שבה הולדן מדבר על הברווזים היא, כאשר הוא היה בניו –יורק ונסע במונית שלקחה אותו למועדון של ארני. הוא שואל את הנהג התורן את "שאלת הברווזים שלו". הנהג היה יהודי ששמו הורביץ, טיפוס עצבני בצורה בלתי רגילה. השאלה מוציאה אותו משלוותו, והוא מנסה למצוא לה פתרון מטופש למדי. הברווזים לפיו נשארים חבויים, כנראה, במעבה הקרח וניזונים מהמזון החבוי בו, כאשר הנקבוביות בעורם נשארות פתוחות. הורביץ מנסה להשוות את הברווזים לדוב שישן בחורף. "היי הורביץ, אמרתי. עברת פעם על יד הבריכה בסנטרל פארק?
על יד מה?
הבריכה. האגם הקטן הזה שם. איפה שהברווזים. אתה יודע."
לאחר השאלות הרבות שהולדן שואל את האנשים השונים הוא מגיע לבסוף לסנטרל פארק בהיותו שיכור למחצה. הוא מחליט לראות היכן הברווזים ומשוטט זמן רב ואינו מוצא את האגם, למרות בקיאותו בפארק. בסופו של דבר, הולדן מצא את האגם, וכך הוא מתאר אותו: "הוא היה קפוא וחלק לא קפוא. אבל לא ראיתי שם שום ברווזים. הלכתי סביב כל האגם המחורבן – פעם כמעט נפלתי לתוכו, אפילו – אבל לא ראיתי אף ברווז אחד. חשבתי לי שאם יש איזה ברווזים שם, אז הם בטח ישנים או משהו על יד שפת האגם, על יד העשב וכל זה."
העיסוק בגורלם של הברווזים מסמל את תהיותיו של הולדן על דרכו, מטרתו ועל כוחו להתגבר על קשיים – שאלות הקשורות בזהותו.
הולדן רואה את הברווזים כנמצאים בעולם קפוא שעליהם להסתלק ממנו. כשהוא מחפש את הברווזים באגם הוא נתקל בקשיים במציאת האגם, אך לבסוף הוא מוצא את האגם קפוא בחלקו. כלומר, המציאות שונה מזו שהולדן רואה אותה בדמיונו כשהוא מציג את שאלתו. שאלתו של הולדן משתמעת בשני אפשרויות מנוגדות:
1. הבריכה קפואה – מה עלה בגורל הברווזים?
2. הבריכה לא קפואה
במציאות התשובה לא חד משמעית – הבריכה קפואה בחלקה, ומשום כך הולדן נופל לתוכה. הולדן רוצה תשובה ברורה לתהיות לגבי הברווזים, אך במציאות המצב לא מוגדר ולכן חוסר הבהירות עלול לגרום לנפילה.
כמו כן התעניינותו בברווזים אופיינית לרומנטיקה של הולדן ולהתעסקותו בפרטים הקטנים, הצדדיים, שאינם מעניינים איש. הולדן משוטט בעולם קפוא הן מבחינה פיסית – חג המולד, והן מבחינה נפשית –
עולם אכזר וחסר רגש הפוגע באדם רגיש.
בנוסף לנכתב הנ"ל, בעיה נוספת מטרידה את הולדן וזאת בעיית הכיוונים.
בעיה זו מטרידה את הולדן כיוון שהוא נמצא בשלב הביניים, בין שני כיוונים מנוגדים, ילדות – בגרות. בעיית הכיוון קשורה גם לעניין המטרה המוגדרת שאינה ידועה לו "אמה של סאלי אומרת שאני פרא אדם ושאין לי שום מטרה בחיים"(עמ'' 60). השאלה איך הברווזים עזבו מעידה על השאלה האם הולדן יצליח לצאת ממצב הביניים בכוחות עצמו או לא.
מוטיב הנפילה
הולדן מחפש אחרי תשובה ודאית לגבי כל דבר בחיים. החיפוש אחר תשובה זו נובע בהימצאו במצב הביניים. הוא אינו יודע מה עתיד להתרחש, הוא מחפש אחר תשובות חד משמעיות אשר אינן קיימות ובשל כך מביאות אותו כמעט לנפילה.
דוגמאות:
*"איך שלא יהיה, תכף אחרי שחזרה לי הנשימה עברתי בריצה את כביש 204. הוא היה מכוסה קרח וחלק נורא ואני נפלתי כמעט"(עמ'' 8).
*"איך שלא יהיה, עוד לפני שהבנתי מה קורה כבר הייתי על הרצפה (עמ'' 45)
*"איזה טיפש זרק קליפות של בוטנים על כל המדרגות ואני כמעט שברתי לי את הראש העלוב שלי"(עמ'' 53).
מוטיב הנפילה הוא מוטיב מרכזי בסיפור והוא חוזר ומופיע מספר פעמים.
הנפילה באה לסמל את כישלונו של הולדן בחיפושו אחר הודאות במציאות והתמודדות עם עולם המבוגרים. לאט לאט נפילתו של הולדן מתגברת ומגיעה הנפילה המכרעת שבה צריך הולדן להחליט האם לכיוון המוות הוא הולך או לכיוון ההבראה וההחלמה.
הנפילה הסופית: " אחרי שיצאתי מהמקום איפה שנמצאות המומיות, הייתי צריך לבית השימוש…אבל קרה עוד משהו. כשיצאתי מהשירותים, בדיוק לפני שהגעתי לדלת, אני ככה התעלפתי. היה לי, אבל, מזל. זאת אומרת, הייתי יכול להיהרג שנפלתי על הרצפה, אבל אני רק ככה צנחתי על הצד. זה, אבל, היה מוזר. הרגשתי יותר טוב אחרי שהתעלפתי"(עמ'' 200) – לראשונה היו ברורות להולדן שתי הבררות הניצבות לפניו: מוות, אם פיסי מידי ואם נפשי מושהה ע"י בריחה חסרת תוחלת – או לידה מחדש, שליטה עצמית יחסית וחזרה לחיק המשפחה ולאנושות בכלל. הדבר תלוי בו בלבד, כשם שיוכל לשמור על אופיו הייחודי כך יוכל להסתגל למוסכמות החברה מבחינה חיצונית ובעצם להיות תמיד בין ילדים שהייתה החוליה המקשרת אותו לעולם ילדותו ובין עולמו העכשווי הבוגר.
עולם המוזיאון
המוזיאון מסמל עולם בטוח ומוגן, של סטטיות גדולה. עולם שאין בו איום בנפילה או בעיוורון. המוצגים נשארים במקומם, צורתם אינה משתנה. יש לו נוסטלגיה חזקה למוזיאון אשר מעוררת בו את תחושת ילדותו האבודה. המוצגים אשר מופיעים במוזיאון הם בע"ח כגון: איילות, ציפורים העפות דרומה בחורף.
"אהבתי את המוזיאון המחורבן הזה. אני זוכר שהיה צריך לעבור דרך האולם האינדיאני בשביל להגיע לאולם הגדול. זה היה אולם ארוך ארוך ומותר היה שם רק ללחוש…הרצפה הייתה כולה אבן…אח"כ היינו עוברים על יד ארון זכוכית גדול…ישר לפני שנכנסים לאולם הגדול, תכף על יד הדלת, עוברים לפני אסקימו אחד…הדבר הכי טוב, אבל, במוזיאון הזה היה שכל דבר נשאר תמיד במקום. אף אחד לא היה זז. היית יכול ללכת לשם אלף פעם ואף אחד לא היה משתנה. הדבר היחידי שהיה משתנה זה אתה. רק שהיית מבוגר יותר או משהו. שונה זה הכל. אני לא יכול להסביר למה אני מתכוון."
המוזיאון כולל את כל אותם אלמנטים שהולדן חייב להתמודד איתם מחוץ למוזיאון.
1. בריחה מעונת החורף הקרה אל החום ומציאת כיוון חדש – ציפורים
2. קור – אגם קפוא
3. עולם טבעי השייך לעבר – אינדיאנים
4. סרטים וחוקים – שוטר
5. מין – האישה האינדיאנית עם השדיים בחוץההבדל בין הדברים שבמוזיאון לבין הדברים המציאותיים זה שהפריטים לא מאיימים על הולדן וזה מה שהוא אוהב במוזיאון. הם אינם מתנועעים ומשתנים ללא הרף כבני אדם. אתה תמיד יודע למה לצפות כשאתה פוגש אותם.