"התפסן בשדה השיפון" - מערכת הערכים של הולדן:

אני מאוד אהבתי בספר את הדמות - הולדן ואת הערכים שלו, זה דיבר אלי בספר, וגרם לי להעריץ את הולדן וגם לראות בו ובערכיו מודל לחיקוי. מקווה שעמדתכם לא תהיה רחוקה מעמדתי ונוגע לערכיו של הולדן.
להולדן ישנם מספר ערכים, שקורא בגיל ההתבגרות יכול ללמוד מהם הרבה. ערכים אלו גורמים גם להעריץ את הולדן על כך ואף לראות בתכונות ובערכים אלו של הולדן מודל לחיקוי, מכיוון שאלו תכונות חיוביות מאוד, תכונות שישנה שאיפה אליהן:
·    שמירה על כבוד הזולת - הולדן שומר על כבוד הזולת אפילו כשמדובר בדמויות הנמצאות בשולי החברה, לדוגמא סאני הזונה. הוא לבש חולצה נקייה לכבודה וניסה לתהות על קנקנה ולשמוע פרטים על עברה. אלו מעידים על רגישותו אליה כאל אדם, על אף עיסוקה. הולדן גם חש רחמים כלפי כל הבחורות שאיתן הוא "מתעסק". ברגע שהן מבקשות ממנו להפסיק הוא עושה זאת,  מפני שהוא מתחשב ברצונן ואיננו רוצה לכפות את רצונו עליהן.
·        דאגה לזהותו של הפרט - אחד הביטויים של הולדן לכך הוא יחסו לפניו של אדם, שהם סמל לזהותו הפרטית. הוא אומר: "מה שהכי מפחיד אותי כשהולכים מכות זה הפרצוף של השני. אני לא סובל להסתכל בפרצוף של השני, זאת הצרה איתי." ולפיכך: "כבר יותר טוב הייתי זורק מישהו מהחלון או מקצץ לו את הראש בגרזן מאשר לתת לו בשיניים." גם כאשר הולדן נאבק עם יריב, אין הוא יכול לפגוע בפניו, שהם סמל לזהותו הפרטית.
·    התחשבות וסובלנות כלפי העניים והחלשים בחברה - ההכרה בכבודו של הזולת מביאה את הולדן להתחשבות בחלשים. הולדן מזמין את אקלי להצטרף אליו ואל חברו, ליציאה לקולנוע, שכן הוא מרחם עליו: "הבחור הזה היה לו כמעט הכל: צרות עם הסינוסים, פצעי-בגרות, שיניים מזופתות, סרחון מהפה, ציפורניים שבורות. אי-אפשר היה לא לרחם קצת על הבן-זונה העלוב הזה."
·       טשטוש אי-השוויון החברתי  בשל הדאגה לזולת שואף הולדן ביתר-שאת להילחם באי-השוויון החברתי. הולדן שונא את מנהל בית-הספר באקלטון הילס משום שהוא העדיף את הורי הילדים בעלי המשפחות המבוססות על פני ההורים העניים. "היה שם המנהל הזה, אדון האס, שהיה הממזר הכי מזויף שהכרתי בחיי… בימי ראשון, למשל, היה האס הזה מסתובב ולוחץ ידים להורים של כל אחד, כשבאו לבקר בבית-הספר. הוא היה מקסים נורא וכל זה. חוץ מאשר למי שהיו לו הורים זקנים עלובים שנראו קצת משונים… אני לא יכול לסבול דבר כזה. זה משגע אותי. זה כל-כך מדכא אותי שאני משתגע."
·        צדק, יושר, עולם יפה וטהור מבחינה אסתטית  כשמוריס וסאני הזונה באים לסחוט ממנו כסף בניגוד להסכם שביניהם, הולדן עומד על דעתו וסופג מכות קשות מידי מוריס אך ורק בגלל אי-נכונותו להשלים עם רמאותם. הולדן כנה בניגוד לזיוף (לצביעות ולאגואיסטיות) שבחברה. הרצון לשמור על טוהר ויופי מתבטא היטב כאשר הולדן עומד ליד חלון בית-הספר ובידו כדור שלג. תחילה הוא חושב לזרוק אותו החוצה ואח"כ מתחרט כי "המכונית נראתה כל-כך יפה ולבנה. ואז התכוונתי לזרוק אותו על ברז-שריפה, אבל הוא גם-כן נראה יותר מדי יפה ולבן, בסוף לא זרקתי אותו על שום דבר."
·        חשיבות הרגש  הולדן מתנגד לשיעור הבעה בע"פ (בו תלמיד נאם ואם סטה מהנושא צעקו לו חבריו לכתה "חריגה") מפני שהוא מסמל בעיניו את שלטון השכל על הרגש. החשיבות הרבה שהולדן מייחס לרגש חם ואמיתי באה לידי ביטוי בעיקר ביחסיו עם אחיו אלי ועם אחותו פיבי, גם אם רגש זה פורץ החוצה בדרכים לא מקובלות. הולדן מתאר כיצד שבר את חלונות המוסך כאשר שמע על מותו של אחיו אלי. אמנם הוא אומר כי "זה היה טיפשי מאוד שעשיתי את זה", אך לקורא ברור לחלוטין כי זה היה ביטוי לכאבו הנורא על מות אחיו האהוב.
·        שמירה על סודיות ואנונימיות –  הולדן נכסף לעולם סודי והוא רוצה לשמור על עולם זה מפני חטטנותם של אנשים ומפני חשיפתו לפני קהל הסקרנים, העלול לפגוע בו. הדוגמא הבולטת ביותר בספר לעולם זה מופיעה בקטע שבו הולדן רואה ילד קטן ההולך על הכביש ליד הוריו ושר את השיר על האדם בשדה השיפון. הדברים הבולטים בקטע הם עולמו הסודי של הילד בשיר אותו הוא שר "סתם בשביל הכיף", והעובדה ששני הוריו אינם שמים לב אליו. הילד מצליח לשיר בשמחה בקולו הנעים, כשהוא מתעלם לחלוטין מהסובב אותו: "מכוניות טסו על-ידו, בלמים חרקו מכל הצדדים… והוא הלך לו על קצה המדרכה ושר." הילד נמצא כולו בתוך עולמו הסודי, המוגן מפני התערבות הזולת, והמאפשר לו להתעלם מהעולם החומרני והדורסני הסובב אותו. גם להולדן ישעולם משלו, והסמל לעולם זה הוא כובע-הציידים האדום שהולדן קונה בניו-יורק.
הולדן יוצא יחיד כנגד החברה. הוא מעביר עליה ביקורת ועומד בדד מול חומרנותם וצביעותם (הזיוף) של הסובבים אותו. הוא מוחה נגד כל "ההולכים עם הזרם". לפי השקפתו אנשים אלו הם "אנשים מזויפים". הם מוחקים את הייחודיות שבהם והופכים לקונפורמיים וכל זאת במטרה להיות מישהו מכובד ע"י הצטרפות לחברה מכובדת. הולדן רואה את עצמו כחי בעולם המתנהל לפי כללי משחק או חוקים קבועים מראש. אולם כיוון שעולם חוקים זה קשור בתודעתו ישירות ל"חזקים" ולמבוגרים שבחברה, וכיוון שהוא רואה את עצמו "חלש", אין הוא מתייחס לחוקים או לכללים אלו כשייכים לעולמו. הוא נמצא מחוץ ל"משחק החיים" המקובל. הולדן יחיד ו"חלש", ולמרות זאת הוא יוצא נגד החברה והחוקים בה. זה מעורר הערצה רבה על האומץ שלו לדבוק בערכיו ודעותיו על החברה, במיוחד לקורא בן גילי, לכן לדעתי הספר מדבר ומתאים לנוער.
אני אהבתי בהולדן את האידיאל של התפסן בשדה השיפון, שמקשר את הפגיעוּת והצורך בהגנה לא רק לדמותו של הולדן, אלא גם לעולם הילדים בכלל. הולדן, כתפסן, הוא נציגו של עולם הילדות בכלל, עולם שהוא רגיש, פגיע וזקוק להגנה. הוא למעשה נמצא בספר במצב ביניים בין ילדות ובגרות כאשר הוא מעדיף את הילדות ומנסה להגן עליה. עם זאת מתקשר לכך חלומו להיות תפסן בשדה השיפון - הולדן רוצה להגן על הילדים בגלל שהוא רוצה לעזור לפגיעים בחברה, מטרתו היא לשמור עליהם. זה מוכיח שהוא אינו מזויף, הוא רוצה להיות תפסן ולעזור לאחרים שלא מתוך אינטרס אישי (שלא כמו אבא שלו - עורך-דין שעוסק במקצועו למען כסף ומעמד, ולא כדי לעזור לאחרים).