"התפשן בשדה השיפון" - סגנון ולשון כתיבת הספר(סגנונו של הולדן):

אחד הספרים היותר מרתקים שקראתי, אחת הסיבות לכך היא סגנון ולשון כתיבת הספר, להלן מובאת דעתי על סגנון כתיבה מיוחד זה.לתלמידי תיכון ולמתעניינים בספרות טובה. 
הספר כתוב בגוף ראשון. כבר בתחילת הספר אפשר לזהות את זה: "אם אתם באמת רוצים לשמוע על כל העניין, אז מה שבטח תרצו לדעת קודם-כל, זה איפה נולדתי, ואיך הייתה הילדות המחורבנת שלי…" העובדה שהספר כתוב בגוף ראשון "מקרבת" כביכול את הקורא אל גיבור הספר, היות ובצורה זו אין "תיווך" של המספר בין הקורא לגיבור. כך המספר מדבר ישירות אל הקורא והקורא מבין אותו יותר טוב.
הספר "התפסן בשדה השיפון" כתוב בלשון ייחודית שאופיינית לבני-נוער מתבגרים. זה "מקרב" את הקורא אל המספר וגורם לו להזדהות איתו, עם מחשבותיו, רגשותיו והמסר שהוא מעביר בספר. בגלל הסגנון המיוחד שבו כתוב הספר, לדעתי הוא מתאים ומדבר לקורא בן גילי, גיל ההתבגרות"  ודורי. דוגמאות:
הולדן מרבה לסיים את משפטיו בביטויים כמו "ובכלל", "וכל זה", "משהו כזה":  "הם נחמדים ובכלל" אומר הולדן על הוריו. "אני לא מתכוון לספר לכם על תולדות החיים המחורבנים שלי או משהו כזה". עוד ביטוי שהולדן משתמש בו הוא "באמת" ו-" האמת היא" או "זאת האמת". – "האמת היא שאין לי נשימה ארוכה." "כמעט התחלתי לבכות בקול, כל-כך מאושר הייתי. זאת האמת." ביטוי אחר האופייני להולדן הוא "הזה", כמו "ספנסר הזה". וכן תארים כגון "משוגע", "מטופש", "מטומטם", או "מחורבן". בכל הביטויים האלו משתמש הולדן כמעט בלא אבחנה. הביטויים המוזכרים לעיל בד"כ שגורים בפיהם של בני-נוער. הולדן מרבה בניבולי פה ובהכללות. לדוגמא בקטטה עם סטרדלטר: "אתה אפילו לא יודע אם שמה הפרטי הוא ג''יין או ג''ון, מטומטם מחורבן שכמוך!". הולדן מציין שכשמקשיבים לקהל המוחא כף לבדרנים מזויפים "מתחילים לשנוא את כל העולם". הכללה אחרת שהולדן מרבה לעשותה היא: "אנשים אף פעם לא…" לדוגמא: "אנשים אף פעם לא שמים לב לשום דבר." התופעות הסגנוניות האלו מעידות על כך שלהולדן יש אוצר מילים מוגבל, דל ולא מדויק. יש לו סגנון של סלנג, עגה, שפה קלילה, פשוטה, מפורשת,  ברורה, ודרך התבטאות ילדותית, שמתאימה לקורא בגיל ההתבגרות. בסגנון הכתיבה ישנם ניסוחים מעניינים וביטויים מיוחדים (לדוגמא: "הביט עלי כאילו ניצח אותי בפינג-פונג או משהו").
 הנושא של הספר, אופן כתיבתו, אופן ההסתכלות של הולדן על החיים, הדמויות המשתתפות בו, הצגת הדברים מנקודת מבטו של הולדן עם ההבעה של כל דעותיו – חריפות או מתונות, ביטוייו המיוחדים וסגנונו גרמו לי אישית "להתחבר" עם המספר ולהזדהות איתו. הוא כותב דברים שאם לא בדיבור, לפחות במחשבות, גם אני חושב. הוא מבטא דברים, שלא חשבתי עליהם באופן מפורש כזה. הוא ניחן בכושר אבחנה נדיר בפרטים קטנים, המאפיינים את הסובבים אותו. לדוגמא: הבעת דעה על התנהגות של אדם אחר – שלא בפניו או בפני אדם אחר. (על סטרדלטר או אקלי לדוגמא.) הוא מרגיש ועושה דברים שגם אנשים רגילים יכולים לעשות, או דברים שיכולים לקרות גם לאנשים בגיל זה. הוא מדבר על דברים שנמצאים וסובבים את עולמו וגם את עולם הנוער – וזאת כמובן בגלל שהוא עצמו נער מתבגר בן 17.