ביקורת ספר - בעל ואישה מאת צרויה שלו

בספר מתוארת מערכת היחסים של זוג נשוי, נעמה ואודי נוימן, ובתם, נוגה. בפתיחת הספר, אודי, מדריך טיולים, קם בבוקר ומגלה לחרדתו הרבה שאינו מסוגל להזיז את גופו. נעמה, עובדת במכון לנשים בהריון, מנסה לטפל בו ככל הניתן, בו ובמערכת היחסים המרקיבה שלהם. מגיל 12 הם ביחד, חיים אחד בצל השני, אהבתם זה לזו התפוגגה כבר מזמן והם מנסים לשקם אותה בניסיונות נואשים, שנועדו מראש לכישלון. בצל אלו חיה נוגה, ילדה בת תשע, לא מקובלת. אוהבת היא ללבוש את בגדיו הרפויים של אביה, ולא את בגדי הילדות הוורודים שלובשות הילדות בכיתתה. וחברות ילדותה נטשו אותה, והיא מנסה להבין את מערכת היחסים בין אביה לאמה. ערב אחד מחליט אודי לעזוב את הבית, מותיר את נעמה שבר כלי ביחד עם ילדתה המדוכאת ואמה שחיה בצל האשמה שעזבה את בעלה וילדיה בגיל צעיר.
נעמה מנסה להסתדר בחיים בלעדיו אבל לא מצליחה, כבר 25 שנים היא חיה איתו יום יום, מנסה לגלות את הנאות החיים שכולם מדברים עליהם, ובסוף מבינה שאהבה היא מותרות גדולה מדי בשבילה, ושצורכה היחיד הוא בעצם להמשיך לנשום.
הספר עצוב ונוגע ללב, אבל כל חוכמתו טמונה בנקודה שהוא מתאר את חיי הנישואין כפי שהם באמת, את היחסים בין בני אדם, יפים מבחוץ וריקים מבפנים.
בעל ואישה / צרויה שלו, הוצאת קשת, שנת הוצאה 2000, 341 עמודים.