נער קריאה

מיכאל ברג, נער גרמני בן 15 מתאהב, בעקבות צירוף מקרים מביך, באשה בוגרת, יפה וגאה בשם האנה.
סיפור אהבה לוהט מתפתח בחשאי בין השניים, מוסתר היטב מעיני הסביבה. הנער הצעיר והנבוך, מתבגר במהלכו לכדי איש צעיר מודע לכוחו ויכולתו.
שנים מאוחר יותר נפגש מיכאל ברג - סטודנט צעיר למשפטים בהאנה, אלא שהפעם מפרידים בינהם תהומות:  האנה יושבת על ספסל הנאשמים ואילו מיכאל צופה מלומד יושב מצידו הנכון של החוק.
סיפור משפטה של האנה הנו במידה רבה סיפור המשפט של העם הגרמני במלחמת העולם השנייה.
מיכאל הנו היחיד היודע דבר העשוי לסייע להאנה להתחמק מהעונש המירבי, אבל למרות ההתלבטות הקשה אינו עושה את הנדרש בכדי לסייע לאהובתו בעבר.
מסיפור אהבה לא שגרתי המצית את דימיוננו משום האיסור הגלום בו, סיפור אהבה בין נער צעיר לאשה בוגרת, סיפור שכמוהו סופרו כמוהו רבים לאורך ההיסטוריה של הספרות, מתפתחת עלילה מדהימה, סיפור דרמטי המעלה שאלות מוסריות עמוקות כגון המחויבות של אדם אחד לסייע לאדם שני בניגוד לרצונו, לעומת מחויבותו לשמירת סוד, לכיבוד הפרטיות של האחר. 
זהו סיפור על חולשה אנושית מיוחדת, על הדרכים להתמודד עמה, על גאווה וכבוד, על הגבולות של הפרטיות, על המחויבות והאחריות הנדרשת מאדם אחד לחיו ועתידו של האחר.
השאלה המרכזית עבורנו ישראליים הנה כיצד להתייחס לעוד ספר (בעקבות נוטות החסד) המציג את פשעי הנאצים מנקודת מבט אנושית אישית, הפשע כמעשה המתחייב מתוך מציאות מסוימת, ללא כוונות רשע מאחוריו, ללא אידיאולוגיה, וללא כוונת רווח אישי.
האם כפי שטוענת הבת, אחת משתי הניצולות של האירוע עליו נשפטת האנה, אסור לנו לקבל את הסליחה, אסור לנו לתת לפושעים לכפר על פשעם. או אולי דווקא הבנה של נקודת המבט של הרוצח מעמיקה את ההבנה שלנו לשואה הנוראית שכל כך רבים מהורינו חוו על בשרם ושחרטה צלקת עמוקה גם בנפשנו הדור שאחרי וכנראה תחרוט גם בדור או הדורות הבאים אחרינו.
האם בהבנה ש"הם" היו בני אדם ולא חיות, אנו זוכים לשיעור אנושי מאלף, העשוי לחדד את חושינו האנושיים, את רגישותנו לסבל של האחר (גם כאשר אינו יהודי וגם כאשר אנו הגורמים לסבלו) ולמנוע חזרה של האנושות לתהום העמוקה ביותר אליה ירדה אי פעם?
 או האם בהבנה זאת אנו מזכים את הפושעים בסליחה, ומבזים את זכרם של הקורבנות?
בסיומה של הקריאה נותרתי מתלבט, אני מתקשה להכריע.