סמי מיכאל חוזר לבגדד עירו, אך הפעם לא לבגדד של ילדותו, אלא לבגדד של שנותיו האחרונות של
סדאם חוסיין. בגדד הנשלטת על ידי כוחות טוטליטרים
משתקים בשרירות אכזרית.
הגיבור זכי דאלי רואה עצמו כיהודי האחרון בבגדד, הנצר האחרון של קהילת בבל העתיקה ואף רואה לעצמו מעין זכות לממש יעוד זה של ה"יהודי האחרון". זכי מנסה לחיות את חיו במינימום של מגע עם העולם החיצון האלים והאכזרי ובעיקר השונה כל כך מהעולם שזכר מילדותו, חיו מתנהלים במעין שיגרה מתוחה, חושש מהפורענות שחייבת לבוא.
השלווה מופרת כאשר אשה זרה מתמוטטת בפתח ביתו. הוא הרווק המזדקן שחי מזה יובלות בגפו, הוא היהודי האחרון, נפגש עם הטרגדיה של מיעוט אחר בארצו הבאה לידי ביטוי באשה כורדית אילמת, לה בחר לקרוא על שם האופרה הידועה "אעידה".
שוב יוצר סמי מיכאל מתח בין הגיבור דרכו מסופר הסיפור הגבר הבודד לבין הגיבורה האמיתית שהיא אשה כפי שמשתקפת מעיניו של הגיבור. הדמות הנשית (כמו בויקטוריה) הנה דמות חזקה, שכיוונה וערכיה ברורים בניגוד לגבר המתלבט התמידי, החושש, המופיע באורח אמביולנטי.
העלילה טוויה ברגישות עדינה וכתובה מתוך אמפתיה לחולשת הזקנה, הבדידות, מתח הזהויות היהודי ערבי. בעיני אחד מספריו הטובים ביותר של סמי מיכאל.