פסנתר בחורף

פסנתר בחורף
מחברת: איילת שמיר
תקציר ע"י: shefer 300 / 8 March 2009  
הוצאת: עם עובד, הספריה לעם, 2007 
"זקוף מאד הוא יושב, ראשו שמוט מעט לאחור ורחוק מחוברת התוים, שזמן רב לא נגע בה"
"הגברים...עישנו ושתו ודיברו על כסף"
"ועדיין אינם מדברים. לא איש עם עצמו ולא זה עם זה, ולא עם פאדיל שמוטל עירום ודומם ביניהם"
איילת שמיר כתבה רומן <315 עמ'> עז וקשה; לא חסה על איש, לא הותירה מקום לשמץ של אופטימיות, לא ויתרה לנו.                        הספר מתאר לילה אחד, בו מתערבים חיי שתי קבוצות שונות מאד <באמת?> זו מזו: קבוצת אנשי-הפיננסים – ארבעת הגברים-המנהלים ושתי המזכירות שאתם, המבקשת מפלט בעת סערה בבַּאר כפרי עלוב; ושלשת האנשים החיים בבאר – בעליו, הפסנתרן, והנער הערבי – טבח-מנקה.                   הלילה קשה: סופת רוח וברד נוראה, הפסקת-חשמל, ורוע אנושי אין-סופי.   שתי הקבוצות מייצגות, לכאורה, את הקצוות החברתיים: אנשי-הבאר הם המפסידנים, העלובים-המוותרים, ואנשי-הפיננסים המצליחים, המְקַמְבְּנִים, המשתלטים על סביבתם.  וכצפוי,  הארבעה משתלטים על הבאר – תרתי-משמע: על הנעשה בו, ועל החיים בו; ואנשי-הבאר מוותרים, נסוגים, וסופגים הכל – כדרך החלשים.     אך בסוף הרומן נותר הקורא עם התמיהה הגדולה – מי הפסיד כאן?
המחברת, שזכתה בפרס ספיר על ספר זה בשנת 2008, בונה בוירטואוזיות לשונית עולם ברור וחריף, מאד מונוליטי, מאד כואב – עולם נורא.  לקורא אין מנוס, והוא נסחף, ואפילו בעל-כרחו, לממדים האכזריים-מיואשים של חיינו.
ספר רהוט, סוחף, מאד עכשוי, ומאד קשה.