העלילה בקצרה: בן מנדלסון, סופ-ר, כלומר סופר המחבר סופים עבור סופרים במצוקה, מתאבד שנה לאחר שאשתו מריאן, אהבת חייו, מתה "בנסיבות
אוירונאוטיות מגוחכות". לאחר מותו הוא מגלה שבני האדם ממשיכים להתקיים בעולם דומה למדי לעולמנו, אבל נוח יותר - עולם ללא מוות, מחלות או כסף, בו כל אדם יכול לשלוט באמצעות ה"אלוה", מין סופר-שלט שמכוון את מזג האויר ושעות השינה לפי רצונו. הבעיות החומריות לא קיימות, אך כפי שנראה הבדידות, הייאוש והשגעון מוסיפים להתקיים לצד האהבה, הסקרנות ויתר הרגשות האנושיים.
בן פותח מיד במסע לאיתור אשתו, בעולם העצום בו מתגוררים כל בני האדם מאז אדם וחוה.
בינתיים על פני האדמה, אנחנו מכירים את אן, אחות בודדה שהתמחתה בהמתות חסד לחולים בתרדמת, אדם ממציא משחקי המחשב הפדופיל ואחיו התאום שחר השחקן המעורער, ועוד דמויות שמתחברות לבסוף בדרכים הגיוניות יותר ופחות.
לטושה גפלה יש, ללא ספק, רעיונות מקוריים והרבה דמיון. הדמיון הזה הופך לקצת חסר השראה בגלל התעקשותו להסביר כל דבר עד הסוף. זאת דרך ילדותית להגן על הקורא, ובעצם על הכותב, מפני חורים בהגיון הסיפורי. נראה שהם היו עושים פחות נזק מסגנון הכתיבה הילדותי הזה, שמתאפיין גם בכמות לא סבירה של קלישאות תיאוריות מסוג "שדיה הזקורים". אם העורך שמעון אדף היה קצת יותר קשוח, הספר הזה היה יכול להיות יותר מאשר ספר ביכורים מבטיח.