סיכום הרומן סיפור פשוט- ש"י עגנון חלק ד'

פרקים 11-16- ממסיבת חנוכה האירושין ועד החתונה
הקונפליקט הפנימי בנפשו של הירשל מתגבר. הוא אינו משלים עם אירושיו, רוצה להימלט ממינה, ושוקע בהזיות על דרכי בריחה אפשריות, כגון בריחה לאמריקה או צמחונות, הימנעות מאכילה, שמאפיינת כל כך את שתי המשפחות ואת החברה כולה, הוא חושב על אחי אמו שהיה צמחוני וקראו לו משוגע. הירשל רואה עצמו כחולה שמטפלים בו. אולם הוא אינו בורח. מינה דווקא מוצאת חן בעיניו, הוא משוחח אתה על נושאים המבטאים את השקפת עולמו, דיכוי הפרט בידי הכלל, ומאידך אי יכולתו לשנות כלום ``כל זמן שרשות אבא ואמא עלי איני יכול לשנות אורחותי`` בעקבות זאת מתגבר הכאב ``דבר אחד מכוסה מן הלב יש, אפילו כל טובות העולם בידך ואותו דבר חסר אין הלב שלם ואין השמחה שלמה``.
פרקים17-26 מהחתונה עד השיגעון.
בטקס נישואיו הוגה הירשל במנהגי גירושין(הנר של מי כבה של החתן או של הכלה, ואז אחד מהם מסתלק)
נישואיו עם מינה אין בהם אהבה, מינה היא ``כבגד שעוטף את הגוף ואינו מחמם``.
הירשל אינו ממהר לחזור לביתו מהחנות, מרבה לשתוק,כשהוא כבר רוצה לספר למינה על ספר שקרא, היא מפהקת, לכן הפסיק לספר. ביתם מתרוקן מאורחים שנהגו לבוא. הוא אינו מעוניין להישאר לבד עם אשתו,אינו יכול לסבול את ריחה ואת קולה, ומשקיע עצמו בחנות. הסתירה הנפשית בנפשו מתגברת, והוא מסביר למינה את המתחולל בנפשו באמצעות הדוד שהיה שפוי ועשה עצמו שוטה,כי אחרת היה אביו,סבו של הירשל, מחתנו עם אישה שלא אהב.
הירשל אינו יכול לישון, אפילו כדי להימלט מאשתו. הוא שומע את קול התרנגול- הגבר שמעירו משנתו. השעון דופק ומתגרה בו כל הלילה. הוא בורח מעצמו ומהחברה,מטייל, ועולמו הפנימי מושך אותו לביתה של בלומה, וכאשר הוא רואה אותה, אך לא נוצר קשר אתה, מגיע כוח הסבל שלן לנקודת שיא ``עצוב הלב ומבויש...``,דמותה עולה לפניו כביום שהחליקה על ראשו בחדרה,ואז הוא מניח ראשו על כפות המנעול ובוכה. מנקודת שיא זו מתחיל שגעונו של הירשל.
פרק 27 התפרצות השיגעון
בכיו של הירשל על כפות המנעול הוא ביטוי ראשון להתפרצות עולמו הרגשי הפנימי, שהיה מדוכא עד כה. הוא מתחיל להזות בהקיץ, שיחותיו מוזרות, אין הוא סובל את התרנגול ורוצה לשחטו, מדבר על שעונו שעצר מלכת, סובל מנדודי שינה וחושב על דודו.
ההסברים לשיגעון:
1.ביטוי למצב נפשי חולני הבא על הגיבור כתוצאה מהסתבכות באוסף של בעיות:אי מימוש אהבתו לבלומה, שנאה לאשתו. הוא הדחיק את כל אלה בגלל שתלטנותה של אמו וכל מה שהיא מייצגת. השיגעון הוא ביטוי להתפרצות רגשותיו.
2. סיבה אי- רציונאלית- השיגעון הוא גזירת הגורל והקללה הרובצת על המשפחה, מפני שאחד מאבותיה פגע ברב ה עיר והעליבו. כתוצאה מקללה זו יש משוגע אחד מבני המשפחה בכל דור. צירל הרחיקה את הירשל מהתורה, מה שעשוי היה לכפר על חטא אבותיו. מכאן, שגם הוריו נושאים באשמה לשיגעון בנם. כשהשיגעון מתפרץ גדליה רואה בכך גזירת גורל.
3. שיגעון כמרד- השיגעון אינו אמת, אלא העמדת פנים של אדם הרוצה למחות נגד עולם חיצוני שמוחץ עולם פנימי .הירשל חושב שדודו השתגע מדעת, דמות הדוד היא בעלת אופי רומנטי, מרד בחברה, נדה עצמו ממנה מרצון,זו אינה גזירת גורל. השיגעון נובע מן הצורך לשנות משהו במסגרת החיים הכפויה עליו,להיות עצמאי.
יש לציין שבשיבוש חושבים שהירשל השתגע כדי להתחמק משירות צבאי, כי התחיל להיות קשה לשחד את חברי הוועדה המגייסת-זהו שיא של צביעות חברתית.
השיגעון פוקד את הירשל בהדרגה- מהבכי על כפות המנעול:
שנתו נודדת בלילות- מבקש להירגע ע``י טיולים, הזיות בהקיץ, שיחות מוזרות עם מינה
התרנגולים מפריעים לו לישון בקריאותיהם הצורמות.שאיפתו היא לרצוח את התרנגול.
התייחסות מוזרה לשעון- שעונו עצר מלכת. הרהורים על הדוד המשוגע. הרהורים על מותו
שמחה משונה, פעולות משונות- לישת שעווה, ריצה ליער עם תפילין. ביער קורא כתרנגול, כאווז גע גע, כצפרדע.
משמעות השיגעון:
א. בריחה מכבלי החברה ליער, שמסמל חופש. ב. מחאה נגד החברה וכבליה, ביניהם הדת- הירשל בורח ליער עם התפילין. ג. שנאה עצמית- הוא מזדהה עם הגבר- התרנגול ומהרהר על מותו. ד. נותן ביטוי ליצריו- קורא גע גע ונותן ביטוי לאהבתו לבלומה- קורא בשמה.