"כשהחיים בועטים בך ואין לך גרוש על הנשמה, אפילו לא בכדי לנסוע להודו – זה הזמן לקרא שוב את סידהארתא!" כך יעץ לי זקן שהכרתי וכך עשיתי בחיי, יותר מפעם אחת.
סידהארתא הוא
בודהא, והספר הוא תמצית חייו מתוך עיני הסופר. סידהארתא בן לכהן בראהמיני עשיר מחליט לנטוש את בית אבא ולהצטרף לקבוצת נזירים נודדים וסגפנים. הוא מצליח להשיג לו עושר כסוחר נודד ואף מתאהב בקמאלה היפה ומגלה את רזי האהבה: הפיזית, הגופנית, הגשמית. אלא שהעולם הגשמי לא מספק אותו והוא פונה לחיי נזירות, התבוננות, ופשטות. שם העושר האמיתי, שם השלווה, שם ההארה.
הקסם בסידהארתא של
הסה הוא ביכולתו להפיס רחמים עצמיים מהקורא ולהשחיל מעט פרספקטיבה לחיים. דרך הרומן הקצר הזה הוא משיל מהקורא המערבי ה"מפונק" שכבות של מטריאליזם, נהנתנות ושובע, וחושף אותו לעושר פנימי ולשלוות נפש אמיתית. האלוהות היא פנימית, בתוך האדם. האלוהות היא לא חיצונית ולא תלויה בדבר.
בתחילת עמוד 46, דיאלוג בין
קמאלה החושנית, המייצגת עולם חומרני, לבין סידהארתא בגלגולו כנזיר סמאני - הכת הסגפנית ביותר שניתן להעלות על הדעת. זה האחרון מתכבד בעצת קמאלה בדבר השגת נכסים חומריים:
"....עליך לעשות את שלמדת לעשותו, ולדרוש תמורתו כסף, ומלבושים, ונעליים. דרך אחרת אין לעני להשיג כסף. ומה אתה יודע לעשות?" "אני יודע לחשוב. אני יודע להמתין, אני יודע לצום"
כך הוא משיב, וזו בעצם תכלית הקיום הפשטני המינימליסטי. בעמ' 106, בין התובנות שליקט בחייו, הנה אחת מהמופלאות: "... הנהר צחק. כל דבר שאינך מתייסר בו עד תום ועד הפיתרון, סופו חוזר, ועלינו לחזור ולסבול שוב ושוב אותם יסורים עצמם"
מסעותיו של סידהארתא משורטטים ומובאים לקורא באופן שובה לב ומרטיט דמיון.
הודו על נופיה הרבגוניים, תושביה, הכתות והמנהגים, כל אלו כאילו צוירו ביד אמן. והאמן הזה,
הרמן הסה (1877 – 1962 ) ,סופר ומשורר דגול ממוצא גרמני. יש לציין כי היה גם מגדולי המתנגדים למשטר הנאצי. יצירתו העשירה והמרובה זיכתה אותו בנובל לספרות בשנת 1946
סקירות נוספות אודות סידהארתא