מאחורי הכריכה
זו היתה אהבה ראשונה. הם האזינו למוסיקה, החזיקו ידיים ודיברו על העתיד. שניהם היו ילדים
יחידים, תופעה חריגה בעולם שבו גדלו, אך שונים זה מזה - האג'ימה היה ילד מפונק, חלש ואגוצנטרי, ואילו שימאמוטו היתה ילדה קשוחה, מיושבת ונחמדה אל כולם. ואז, למרות הקשר העמוק, הם נפרדו וחשבו כי זה לתמיד. עתה, לקראת גיל העמידה, אחרי שנים של תעייה, הוא סוף סוף מרוצה מחייו - יש לו מועדון לילה מצליח, הוא נשוי באושר והוא אב לשני ילדים. אלא שפתאום אהובתו מימי נעוריו מופיעה בחייו. הוא נדחף אל מסתרי חייה, אל סודות אפלים שהיא אינה רוצה לחשוף בפניו. הוא מלא תשוקה וקסם ומוכן לסכן את הכול כדי להגשים את האהבה הזאת.
דרומית לגבול, מערבית לשמש הוא סיפור כובש על אהבה ראשונה, על גבולות התשוקה ועל עוצמת הילדות והזיכרון.
התרשמותהקריאה בספר זה היתה מושכת. נהניתי לקרוא בו. הכתיבה קולחת ותמימה, פשוטה להפליא, בלי שום פירוטכניקה מילולית, שום דבר.
גם הסיפור עצמו הוא פשוט. הוא רץ ומתקדם לאורך חייו של הגיבור. מתעכב על ילדותו ואז פונה שוב ומתעכב כאשר הוא בוגר, ואז לפני גיל העמידה, הזמן בו מתרחש למעשה הסיפור. ומה שמתרחש, זה לא הרבה. למעשה כלום לא מתרחש. זמן רב יושב הגיבור וממתין לאהובתו שמופיעה ונעלמת שוב ושוב. שום סודות אפלים לא נחשפים בספר הזה, למעשה גם כלום לא קורה בסוף.
מספר זה לא למדתי שום דבר על יפן והתרבות היפנית, או אורח החיים שלהם ממבט פנימי. אבל הספר הזה כן לימד אותי מהו סיפור פשוט. פשוט בתכלית הפשטות. אם יגידו לי שהספר הזה נכתב בתוך חודש ימים, אאמין לזה. זהו סיפור אהבה בלשון עממית פשוטה, באירועים פשוטים, בקושי מטאפורות, ללא צבע, ללא התלהבות, אבל עם הרבה-הרבה כישרון. הספר רווי תיאורים גופניים, שכנראה באו להחזיק את הכלום שבסיפור.
זו היתה ההיכרות הראשונה שלי עם
הארוקי מוראקאמי.
כתוב בגוף ראשון, 204 עמודים. סובל מבעיות הגהה, יחסית רבות. הספר תורגם מאנגלית, ולא משפת המקור, יפנית, אבל לא נראה שזה פגם באופן ממשי באיכותו.
דרומית לגבול מערבית לשמש (South Of The Border, West Of The Sun)
הארוקי מוראקאמי (Haruki Murakami)
הוצאת מחברות
לספרותמאנגלית: יונתן פרידמן
1999