הירושה

  וניסיתי לחשוב מה עשה את הספר הזה לכל כך מרגיע עבורי, הריי הוא מספר סיפור אהבה המלא ברמייה וכאב, מלא במשקעים שבין אישה לאיש אותו היא אהבה מאוד והוא השאיר עבורה חובות שלא נפרעו ומילים ללא אכיפה.   ובכל זאת הספר הזה הותיר אותי או בי משהו מרגיע מאוד,  
 מלא תבונה הספר הזה,  כל כך מלא תבונה, יש בו משהו חכם ובוגר הבא מניסיון של ימים ארוכים, משהו מתעגל, לא כזה המשאיר קצוות מתפוררים, אני מקנאה בה בגיבורה, כך יכולתי לחשוב אותי תוך קריאה, היא כל כך בהשלמה, נידמה לי שהייתי רוצה להיות כמותה בשלב השלישי בחיי.
הספר הזה עושה משהו לתפיסת עולמם של הגיבורים ברומן ואולי גם לתפיסת עולמי שלי, אני עדיין לא יודעת לומר אם זה משהו רגעי שמטלטל בי לאחר קריאה או שמדובר במשהו שאוכל לספר עליו בעוד נאמר שנה או שנתיים מכאן, אבל סגרתי אותו את הרומן הזה וחייכתי ועצמתי עיניים לנשימה ארוכה והנהנתי כאילו ואמרתי "כן" כמה חכם הספר הזה.  
הספר כתוב בגוף ראשון, אסתר הגיבורה היא זו המספרת, כתיבה מקרבת, כאילו ואסתר יושבת ומספרת לי אותה, מסבירה, מנסה לתת לקוראים להבין את הקבלה וההשלמה הנערמת בתוכה. משהו עדין נורא.  
 אני כבר יודעת שאני מתחברת לדמויות המדברות את עצמן בגוף ראשון, לעלילות האלה הנרקמות עדין מאוד, מקבל מאוד ונבון מאוד. אולי זו רק אני, אבל לרגע הרגשתי שאני מתכסה במילים שבו והן עוזרות לי להכיל משהו המוכר לי מחיי שלי.   וכזו היא אסתר ובכזו השלמה היא מספרת את הפגישה עם לאיוש איש האהבה והשקר עד להכלה מלאה.
ולאיוש חזר למעונה של אסתר אחרי 20 שנה, אחרי שכמעט והצליחה לעמעם את הכאב, אחרי שכמעט שכחה, היא וחבריה כולם מנסים להבין ולנחש את סיבת הביקור, האם לאיוש כאן לשם תיקון בעבור חטאיי העבר, האם הוא כאן על מנת לומר סליחה, או שאולי לאיוש מגיע על מנת לבקש את המעט שנותר.
והסוף אחר מכל מה שאנחנו כאנשים היינו לו מצפים, אסתר הגיבורה עושה החלטה כלכך לא צפוייה על מנת לא להפר את השלווה אותה היא רוצה לעצמה.
איש לא מבין אותה מלבד נונו הטובה והכל כך חכמה בזקנתה.
קריאה מהנה.    
שלכם
שרית