תפוזים הם לא הפרי היחיד – ג''אנט
ווינטרסון מאנגלית: אלון אלטרס, הוצאת בבל הספר נראה מבטיח. יש לו ציור יפה בשער הקדמי.
על הסופרת כתבו דברים מאוד טובים, משל שהיא עטורת פרסים, שהיא מקורית ובולטת בספרות האנגלית הצעירה ושספרה זכה בפרס
וויטברד לרומן ביכורים ועובד לסדרת טלוויזיה מצליחה. עוד כתוב על הרומן שהוא רומן מנחם (את מי?), שהגיבורה שלו בת מעמד הפועלים – ענייה וצריכה להתמודד עם שאלות גדולות שחוצות מעמד, תרבות וצבע. נשמע מעניין!
ואחרי כל אלה הספר נפתח בהקדמה של הסופרת. תמיד מסקרן לקרוא מה שכתבו הסופרים הגדולים על ספריהם ועל תהליך יצירתם. כך גם ג''אנט
ווינטרסון, כמו גדולה, מספרת לנו איך ''התפוזים'' נכתב במהלך חורף 1983 ואביב 1984, כשהיתה בת 24 בלבד, בלונדון, על מכונת כתיבה משרדית מדגם ''גוליית'' שעלתה 25 לירות שטרלינג.
אפילו אהבתי את המשפט איך הספר התחיל: "ואז התחלתי לכתוב את תפוזים. זאת לא היתה תאונה, או ניסוי, או גחמה, זה היה שיוט במורד הנהר ברוח חזקה". לדעתה, הספר לא דומה לשום רומן אחר מבחינת מבנה, סגנון ותוכן. זהו "רומן ניסיוני: נושאיו הם אנטי-לינאריים. הוא מציע מבנה נראטיבי מורכב המחופש לפשוט, הוא משתמש באוצר מילים נרחב ובתחביר פשוט ומתעתע. משמעות הדבר שהוא ניתן לקריאה באופן ספירלי. הספירלה היא צורה נזילה המאפשרת תנועה אינסופית". את הפסקה הזו נאלצתי לקרוא כמה פעמים, עד שפחות או יותר הבנתי כל משפט בנפרד, אבל עדיין לא הצלחתי ליישם קריאה באופן ספירלי נזיל כדי שתומחש לי התנועה האינסופית.
הסופרת סבורה שהרומן שלה כתוב במין הומור וקלילות עד כדי כך שגם אלה הנוטים שלא להסכים, מוצאים את עצמם מסכימים – בעיקר בחלקים המאיימים. היא מייחסת לכתיבה שלה כוח שכנוע, שאותי הותיר אדישה. אחר כך מגיע סוף סוף הסיפור עצמו. הקריאה בו אינה דומה כלל לשיוט במורד הנהר ברוח חזקה, אלא מזכירה יותר תאונה, או גחמה.
הדבר העיקרי ביותר שאפשר לומר על הקריאה בספר הזה הוא שעמום. יש שם באמת ילדה ענייה בת למעמד הפועלים שגדלה עם אמא מוזרה האוהבת להיאבק ועם אבא שכמעט לא מוזכר כי הוא עסוק בצפייה בהיאבקות. כשהילדה מתבגרת היא מגלה שהיא מאומצת. כשאמה מגלה שלילדה נטיות מיניות חריגות, היא מגרשת אותה מהבית.
למרבה הצער, של הסופרת, כשהיא שואלת את עצמה (בהקדמה) "האם תפוזים הוא רומן אוטוביוגרפי?" היא עונה: "כלל וכלל לא וכמובן שכן".